הטיול השלישי ליפן - יום #18 חזרה לטוקיו
- Roey Solomonovich
- 1 day ago
- 2 min read
09-11-2025
התחלנו את היום בארוחת בוקר במלון Dormy inn בקגושימה ארוחה יפנית טעימה ויצאנו לדרך הארוכה אל טוקיו (כ-1400 ק"מ).
התחלנו את הדרך במונית מהמלון לתחנת Kagoshimachuo Station ממנה לקחנו את רכבת השינקנסן הראשונה עד לתחנת Kokura Station. אחד הפיצ׳רים הנחמדים בתחנה בקגושימה היה הזמינות של קפה טוב, ממש קרוב לרציפים. וגם השתעשענו קצת עם ה״רומבה״ של התחנה.
בתחנת Kokura היינו צריכים להחליף רכבת תוך עשר דקות. ההחלפה היתה מאד נוחה, פשוט נשארים ברציף בו ירדנו ועולים על הרכבת הבאה. ברציף היתה גם חנות שמוכרת קופסאות בנטו כך שהספקנו גם להחליף רכבת וגם לקנות ארוחת צהריים בפחות מעשר דקות!
כשהגענו לטוקיו לקחנו רכבת תחתית למלון האומנות המפונפן שהזמנו. סך הכל הדרך ארכה כשבע שעות, אבל כיוון שרוב הנסיעה הייתה בכסאות שינקנסן מרווחים, זה בכלל לא רע. קיבלנו חדר שצפה אל ה- Tokyo tower (ולמחרת בבוקר, כשהתפזרו העננים, גילינו שגם להר פוג'י). לאחר שהתמקמנו בחדר ישבנו לעבור על תכנון הימים שנותרו לנו, ויצאנו לפגוש חבר מהעבודה של דני ואת בת זוגו. קבענו איתם לא רחוק מהמלון, ובדרך למסעדה גילינו לגמרי במקרה שהשעון של סטודיו גיבלי (שביקרנו בו במיוחד בסוף הטיול השני ביפן) נמצא ממש צמוד למלון שלנו. ישבנו איתם במסעדה שהם בחרו, וחלקנו ארוחת Shabu‑shabu - מרק שמתבשל על גזייה בשולחן עם ירקות, בשר או דגים. האוכל היה טעים מאד והאווירה היתה נחמדה אותנטית. את הפרנואיד שבי המסעדה מעט הלחיצה, השולחנות היו מופרדים בווילונות בד דקים שהוסטו בפראות (דמיינו את דני מגלגל עיניים על הניסוח) כל פעם שמלצר עבר בין השולחנות, והשילוב של הווילונות (שנראו דליקים במיוחד) עם הגזיות על השולחנות נראה מתכון וודאי לשריפה.
כשסיימנו לאכול, הלכנו (או יותר נכון רצנו) אל השעון של גיבלי מתוך תקווה להספיק להופעה של השעה 20:00. הגענו בדיוק בזמן...כדי לגלות שההופעה מתחילה שלוש דקות לפני השעה העגולה, כך שבדיוק פספסנו.
מתנשפים קלות נפרדנו לשלום מהחברים ופרשנו למלון להתקפל לישון.
פינת הדברים האקראיים שבדרך
אהבתם? תנו לייק ❤️
יש לכם מה לומר? יש גם מקום לתגובות 📝
אמ;לק
מלון Dormy inn בקגושימה
מלון אומנות מפונפן - Park Hotel Tokyo
המסעדה שאכלנו בה בערב - 陸州や 新橋総本店 - הציון שלה עכשיו ב-Google Maps נמוך, רק 2.2 (כשאנחנו היינו שם זה היה בערך 3.5 שזה סוג של בסדר ביפן) אבל אנחנו היינו מרוצים מהאוכל. כנראה שעזר לזה החבר שלנו שידע מה ואיך להזמין.
השעון של גיבלי - שימו לב שהשעון לא בגובה הרחוב, אלא בגובה של הגשרים להולכי רגל שיש שם באזור.
Comments