משוטטים בטוקיו - TeamLabs, מוזיאון מורי, לוטרות ועוד!
כיוונו שעון לשבע, הוא צלצל, כיבינו אותו, ו… קמנו בשמונה. וגם זה במזל, בזכות תזכורת שצלצלה לנו.
בשמונה ועשרה כשארוחת הבוקר שהזמנו לשמונה לא הגיעה, התקשרנו לקבלה ואמרו שיגיעו בשמונה וחצי. לא לגמרי ברור מה קרה, אבל היא באמת הגיעה בשמונה וחצי. ארוחת הבוקר הייתה מערבית למדי וכללה מרק סמיך, מעט יוגורט, פירות, חמאה, ריבה, קרואסון, קפה (לא משהו) ומיץ תפוזים. רועי ויתר על הקפה, אני הכנתי לי אספרסו במכונת הנספרסו שבחדר (הקפסולות כמו פינוקים קטנים אחרים בחדר, כלולים במחיר).
סיימנו את ארוחת הבוקר ויצאנו לדרך, אל TeamLab Borderless. הגענו למקום שנמצא בתוך בניין מעניין והתחלנו לתור בין המיצגים. המקום חשוך ובנוי כמו סוג של מבוך ובאופן כזה שלא תמיד שמים לב לחדרים מסוימים. בנוסף, המיצגים שמוקרנים על הקירות מתחלפים עם הזמן. זה מייצר מצב שבו גם עם עברתם בחלק מסוים של המקום, יש סיכוי שתראו דברים חדשים או תגלו חדרים שפספסתם קודם. חוויית הגילוי הזאת מעניינת ונתקלנו בה לא מעט פעמים בסיור שם. וגם מהמיצגים עצמם כמובן נהנינו. בקיצור, מומלץ.
בעודנו חושבים לאן ממשיכים מכאן, הכה בנו גל של ריח קפה נהדר. עקבנו אחרי הריח ומצאנו את בית הקפה Arabica %, מקום בעיצוב מינימליסטי ויפהפה שהגיש את אחת כוסות הקפה הטובות שיצא לי לשתות. רבצנו לנו שם קצת, רועי עם כוס אספרסו ואני עם הפוך מהמם.
אחרי שמיצינו את הרביצה, אספנו את עצמנו ואת שארית הקפה שלי והתקדמנו לכיוון פארק מורי. מדובר במשהו שהוא בין גינה גדולה לפארק, אבל כמו כל פארק ביפן, הוא מעוצב, נקי, ירוק מאוד ונעים. גם פה רבצנו קצת אחרי שעשינו בו סיבוב.
אחרי הפארק נכנסנו לקומפלקס שנמצא בו גם מוזיאון האומנות של מורי. כרטיסים קונים בקומה 2 או 3, המוזיאון עצמו בקומה 52. המוזיאון כולל כרגע (נובמבר 2024) תערוכה של האומנית Louise Bourgeois שהעכביש העצום שמוצג בכניסה למוזיאון הוא פרי יצירתה. האמת שאנחנו באופן אישי פחות התחברנו לאומנות שלה.
שוטטנו אחרי כן קצת בחנות המוזיאון ובחנות של הגלריה הסמוכה (שלטעמי היו מוצלחים יותר מהמוזיאון עצמו), ותצפתנו על טוקיו דרך החלונות מהקומה ה-52, למרות שטכנית הם לא חלק ממתחם התצפית שבאותה קומה. ככל הנראה ההבדל מתמצא בכיוון אליו צופים, אבל אני לא יודע אם ועד כמה זה משמעותי.
בינתיים הגיעה שעת צהריים וחיפשנו מה לאכול. מצאנו מקום מומלץ לפי גוגל, צעדנו אליו, ומצאנו שהוא סגור. עצב.
היינו רעבים ועייפים והחלטנו לחזור למתחם של המוזיאון כיוון שהיו שם גם מבחר מסעדות. מצאנו שלט עם תמונות של המסעדות שבמתחם, והחלטנו לנסות את מזלנו עם מסעדת Yakiniku. המקום היה פתוח, הורדנו נעליים, נכנסנו, התישבנו והזמנו אחד מארבעה תפריטים עסקיים במחירים משתנים (מה שנקרא פה "set menu") לכל אחד מאיתנו. קיבלנו מגוון מנות ראשונות קטנות, אורז ואת הבשר שהגיע נא. את הבשר צלינו על גריל שהיה בנוי במרכז השולחן. היה אושר גדול. האוכל הגיע מהר, היה ממש טעים, ואפילו לא יקר (כ-50 ש"ח למנת סט).
לאחר ארוחת הצהריים המשכנו לנווט בעזרתו האדיבה של Google Maps אל היעד הבא - מתחם ליטוף לוטרות!
הגענו למתחם שנמצא ברחוב שוקק חיים ועמוס מאוד. סמוך לכניסה עמדה אחת העובדות של המתחם עם שלט ועם לוטרה על הכתף. חייכנו אליה ואמרנו שלום, עלינו לקומה השניה, ואחרי תור קצר ותדריך לוטרות, נכנסנו למקום. חלצנו נעליים ונעלנו כפכפים של המקום, לבשנו סינר וחלק עליון, רוקנו את הכיסים (שהלוטרות הסקרניות לא ינשנשו מהם דברים) חיטאנו ידיים וחבשנו מסיכה (כל זה כדי להגן על הלוטרות מפנינו ולא להיפך כמובן). כשהגיע תורנו נכנסנו לחדר קטן יחסית בו ישבו כ-10 אנשים ובניהם התרוצצו\נמנמו\טיפסו\החליקו\התגלשו באושר כ-10 לוטרות שאת שמותיהן האינדיווידואלים לא קלטנו. המפעילים שיחקו עם הלוטרות, נתנו למבקרים כופתיות כדי להאכיל את הלוטרות, ומדי פעם הניחו אחת מהן על הברכיים או הראש של אחד המבקרים. הלוטרות חמודות, רכות, צייצניות ובעלות זנב שרירי באופן מרשים ונראו מאושרות מאד. לאחר שזמננו תם, לקחו אותנו לחדר נפרד בו נמצאים גורים יונקים ואימותיהם. במתחם זה הביקור היה קצר מאד ורק שני זוגות מבקרים הורשו להיכנס אליו בזמן נתון. ראינו את הגורים יונקים, ואת האמהות מחזירות לפינת הרביצה גורים שהתרחקו, כמו שחתולה אוספת את גוריה. הביקור היה מהנה מאוד ונראה שגם הלוטרות נהנות מאד, רק שלא ראינו בשום מקום בריכת מים ובדיעבד לא ברור אם אלו תנאים טובים מספיק עבורן.
משם התחלנו את הדרך חזרה למלון, אבל ביפן כמו ביפן, הפתעות בכל מקום. עצרנו בחנות (ככל הנראה הסניף הזה של B-Side Label) שמוכרת מדבקות מעוצבות, פאצ'ים לבגדים, סיכות ומחזיקי מפתחות שם קנינו מעט מכל אחד מסוגי הפריטים. לאחר כמה עשרות מטרים עצרנו גם בחנות hobby store שמוכרת צעצועים ומיניאטורות אנימה (וכמובן גם שם קנינו משהו) ורגע לפני הירידה לתחנת הרכבת עצרנו בחנות שוקולדים של לינדור. לינדור אינו מותג יפני, אבל כנראה שאהבתם של היפנים לטעמים מגוונים מחד ומגוון הטעמים של החברה מאידך כנראה הולכים טוב ביחד, ויש בחנות כדורי שוקולד בעשרות טעמים. כל אחד מאיתנו קיבל שקית והתחיל למלא אותה במגוון טעמים…שנים שלושה כדורים מכל טעם, והגענו למעט יותר מקילו שוקולד (במחיר של חצי כליה…). תידלקנו בכדור שוקולד לכל אחד ונסענו למלון עייפים ומרוצים. מרוב עייפות ולאור ההצלחה של הערב הקודם החלטנו לחזור לאותה איזאקיה המגישה מנות טונה פעם נוספת. גם היום המקום היה מלא כמעט עד אפס מקום באנשים מקומיים והיינו שוב התיירים היחידים. הזמנו את המנות המוצלחות מאתמול ומנות נוספות שניסינו לראשונה (כולן היו נהדרות).
בדרך חזרה למלון עצרנו בסניף של Lawson ואספנו מהאוטומט כרטיסים למוזיאון גיבלי.
כשרועי ניסה להזמין כרטיסים באתר ביום בו נפתחה ההזמנה לחודש הרלוונטי, הוא קיבל מיקום בסביבות 40,000 בתור. כשהגיע תורו, כל הכרטיסים כבר אזלו כמובן, אבל אז התברר שיש הקצאת כרטיסים למקומיים דרך רשת חנויות הנוחות Lawson, וכך הצלחנו להשיג כרטיסים למרות הכל דרך חבר יפני שנרתם לעזרה.
אהבתם? תנו לייק :)
יש לכם מה לומר? יש מקום גם לתגובות!
Comments