הטיול השני ליפן

טוקיו והסביבה - מוזיאון בונזאי, מערכת הגנה משטפונות, תערוכת פוקימונים ושאר ירקות

התחלנו את היום עם ארוחת הבוקר שהגיעה לחדר בשמונה (הפעם בזמן ובלי הפתעות) ויצאנו לנו לדרך אל מוזיאון אומנות הבונזאי, שהוא סוג של עצירת ביניים מעניינת בדרך ליעד העיקרי של היום. נדבר על זה בהמשך. החלפנו רכבת או שתיים, והאחרונה שבהן נראתה קצת יותר רצינית ותהינו אם היא דורשת כרטיס מיוחד. השלט על הכסא אמר שאם יש לנו כרטיס Suica (אין לנו, יש לנו Pasmo) אז אפשר לקנות "כרטיס ירוק" מהמושב, ובקטן קטן היה כתוב שאם לא, ניתן לרכוש אצל נציג שעובר ברכבת. נציגה אכן הגיעה ובאמצעות תרגום באדיבות גוגל, הצלחנו להסביר לאן אנחנו רוצים להגיע ולשלם (עוד קצת אודות ה-Green Car).

בטוויסט לא צפוי, היא חזרה אלינו כמה דקות לאחר מכן ואמרה לנו שהרכבת הזאת לא מגיעה למחוז חפצנו (גוגל טען שכן, אבל אולי פספסתי משהו בניווט, אולי זאת הייתה רכבת של שעה אחרת). ירדנו בתחנה שבה היינו אמורים להחליף לרכבת אחרת, החלפנו, והבנו שעלינו על רכבת לא נכונה.

ירדנו תחנה אחת אחרי, מצאנו רכבת בכיוון ההפוך ואז מצאנו את הרכבת הנכונה. ככלל אצבע, אפשר לומר שככל שמתרחקים ממרכזי הערים הגדולות, השילוט והסימונים של התחבורה הציבורית יורדים ממושלם ומהמם, למשהו שעובד אבל דורש מאמץ ממי שלא מכיר.

הגענו לתחנה וצעדנו לנו אל מוזיאון הבונזאי, שנראה נחמד מאוד מבחוץ, אבל סגור לחלוטין. בכניסה היה שלט שהתנצל שכיוון שהם משפצים את הגן, הם יהיו סגורים החל מפא*ינג היום ועד מרץ… בדיעבד, אם היינו נכנסים לאתר שלהם לפני הנסיעה, היינו רואים את זה כבר שם, אבל זה לא קרה (כי את המסלול תכננו כמה חודשים קודם, וכי מלחמה, ועבודה, ותרוצים…). הסתבר לנו מהר מאוד שאנחנו לא היחידים שעשו את הטעות הזאת, כיוון שעוד קבוצה של פנסיונריות יפניות חביבות, ועוד חבורת תיירים קטנה הגיעו לשם וגילו רק אז שהמקום סגור. צרת רבים וכו'. מישהי מהמוזיאון נגשה לכיווננו מאחורי השער הסגור של המוזיאון לדבר עם אחת הנשים שהגיעו לבקר, והייתה ביניהם החלפת התנצלויות שלא הבנתי ממנה מילה, אבל הייתה מאוד יפנית ומנומסת.

בצר לנו התחלנו לטייל לכיוון התחנה שתיקח אותנו אל היעד הבא שלנו. בדרך נתקלנו בשלט שציין שיש עוד גני בונזאי, אז החלטנו לנסות לחפש אחד מהם. מצאנו אותו, גם הוא היה סגור, אבל היו כמה עצים בחוץ שנראו לנו כעצי בונזאי נאים (ועץ אפרסמון רגיל ונאה), אז עצרנו לצלם קצת, ונתקלנו בעוד זוג שנראה אבוד.

המשכנו לצעוד ומצאנו במקרה מוזיאון קומיקס. בדקנו את השלט וניסינו להבין אם פתוח או סגור. פתוח בימות השבוע, למעט יום שני, אלא אם חג, ואם היה חג אתמול אז סגור. היה חג אתמול, עצב.

זה גם לא כל כך נעים לראות מוזיאון קומיקס סגור

המשכנו הלאה אל היעד שאמור היה להיות גולת הכותרת של היום - מערכת מנהרות מתוחכמת המיועדת להגן על טוקיו מפני שטפונות. ראינו במקרה סרטון שמספר על המערכת המטורפת הזאת ב-YouTube. המקום כונה "מקדש להנדסה אזרחית" וכיוון שרועי חובב מחילות ידוע זה נראה מקום שחייבים לבקר בו. עלינו לרכבת, הפעם לא לקרון "ירוק" שדורש כרטיס ירוק (מסתבר שיש פה רכבות עם שני סוגי קרונות באותה רכבת), והגענו לתחנת Minami Sakurai שהיא במרחק 34 דקות הליכה מהיעד. כן, גוגל הציע לנו ללכת את המרחק הזה, אבל מבדיקה מוקדמת ידענו שיש אוטובוס שעובר שם, אם כי בתדירות נמוכה. בדקנו מתי האוטובוס הבא, וראינו שיש לנו זמן לנשנש ארוחה קלה. ניצלנו את ההזדמנות להצטייד באוניגירי ב-Family Mart הסמוך כמו גם משקה חלב תותים ומשקה חלב מלון. מוקדם מהצפוי הגיע מיניבוס לתחנה, אבל התחנה שלנו לא הייתה במסלול שלו.

בשעה היעודה המיניבוס הגיע שוב, עם אותו נהג, שסימן לנו כן כן הפעם אני כן מגיע לאן שרציתם. עקבנו על המפה לראות מתי אנחנו מגיעים (כי לא ידענו איך נראה המסלול וכמה תחנות יש בדרך, גוגל לא הכיר את קו האוטובוס הזה). כשזיהינו את המרכז לניהול מי שטפונות של טוקיו, באנו לקום, אבל גם הנהג וגם נוסעת מבוגרת סימנו לנו לשבת בסבלנות עד שהאוטובוס עוצר עצירה מלאה בתחנה. ישבנו. הגענו לתחנה ונכנסנו למקום. הזמנו סיור לשעה 14:00 והגענו קצת יותר משעה מוקדם יותר. הסכימו לבקשתנו להקדים ולהצטרף לסיור של השעה אחת, הסבירו לנו באנגלית איפה השירותים ומאיפה ומתי מתחיל הסיור. נהדר, חיכינו כמה דקות ואז התאספו כולם סביב המדריכה לנקודת הפתיחה. בהתחלה המתינו איתנו עוד מספר תיירים, אבל אז הגיעו שתי קבוצות מאורגנות של תיירים יפנים.

המדריכה התחילה להסביר ביפנית. והמשיכה להסביר ביפנית. ובשלב מסוים הבנו שההדרכה תועבר רק ביפנית…

הספקנו להתקין ולהוריד מדריך אודיו באנגלית, ואז התחלנו להתקדם לכיוון הכניסה לאולם תת קרקעי שהוא חלק ממערכת ניקוז השטפונות. היה עוד הסבר בכניסה והוראות בטיחות (לא לצלם בזמן שיורדים במדרגות, אתם תיפלו) ואז נכנסנו. ירדנו מדרגות במספר שמתאים לקומות אחדות. האולם עצום ומרשים ולמרות שראינו תמונות, זה כמובן מרגיש אחרת כשנמצאים במקום.

משלטי ההסבר שכן היו באנגלית ומאפליקציית ה audio guide הבנו שהמערכת מנקזת מים ממספר נהרות שעלולים להציף את טוקיו, מנתבת אותם לאגן ההיקוות התת קרקעי המרשים ומשם מזרימה אותם במשאבות בקצב נשלט לנהר גדול יותר שזורם למפרץ טוקיו.

היו עוד הסברים ביפנית, אזהרות איפה אסור לעבור, ואז נתנו לנו לשוטט ולצלם. אז שוטטנו וצילמנו ועל הדרך צמד יפנים חביב קשקש איתנו קצת באנגלית לא מלוטשת. הם גם הציעו מיוזמתם לצלם אותנו. חוויה נחמדה.

בסיום השוטטות החופשית טיפסנו חזרה לקרקע ובזאת תם הסיור.

חזרנו לנקודה שבה המיניבוס הוריד אותנו בהלוך, ואכן דקות אחדות לאחר מכן הגיע שוב אותו נהג עם אותו מיניבוס לקחת אותנו חזרה לתחנת הרכבת. ביקשנו מגוגל שיכוון אותנו לתערוכת אומנות פוקימונים שגילינו במקרה רגע לפני ההמראה ליפן. הכרטיסים היו לשעה שש והיה לנו זמן להרוג, אז תוך כדי תנועה החלטנו לעצור באקיהברה, כי זה תמיד נחמד לעצור שם. שוטטנו קצת בין כמה חנויות עמוסות לעייפה בדמויות מנגה, אנימה ומשחקי מחשב, וחזרנו לרכבת להמשיך אל התערוכה.

עדיין הקדמנו קצת ואי אפשר היה להיכנס לפני הזמן, אז נכנסנו לבית הקפה של הגלריה, שהיה בתמה של התערוכה. הזמנו מנת פיקצ׳ו ומשקה עם שני פוקימונים שאיננו יודעים את שמם. היה חביב ויקר.

נכנסנו אחרי כן לתערוכה בגלריה אחרי הפקדת מטריה ותיקים בלוקרים. התערוכה הייתה נהדרת! מגוון פוקומונים בכל מיני פרשנויות ושיטות יצירה, חפצים "עתיקים" עם פוקימונים עתיקים ואף פרה-היסטוריים ועוד. היה מגניב ממש.

אחר כך המשכנו כמובן לחנות של הגלריה שקיבלה אליה רק את באי התערוכה (מי אמר ככה יוצרים FOMO ולא קיבל…). בנוסף, השלט בכניסה הצהיר שמכל פריט אפשר לקנות רק אחד לכל קונה. אספנו לנו מגוון פריטים משובבי נפש, כולל שקיות מעוצבות בקופה.

משם חזרנו לנו למלון לרביצה קלה בנוהל ויצאנו לארוחת ערב, הפעם במסעדה אחרת, שגם היא היתה קרובה למלון וקיבלה ביקורות טובות בגוגל. התפריט היה ביפנית בלבד, והמלצרים היו נחמדים, אבל התקשו לעזור. מזל שגוגל יודע בימינו לתרגם אפילו כתב יד יפני. עם קצת טכנולוגיה וקצת סבלנות, הצלחנו להזמין מבחר דברים טעימים ומעניינים. ממולאים ומותשים התגלגלנו למלון וסגרנו את היום.