טוקיו - מוזיאון גיבלי, 2D Café, מרכז האומנות הלאומי (07-11-2024)
כרגיל, התחלנו את היום בארוחת הבוקר של המלון, שהפעם כללה מרק גזר קרמי ונהדר. לא כמו מרק התירס של היום הקודם, אך מוצלח מאוד בזכות עצמו.
אתמול גילינו שאי אפשר לקנות מקום שמור ברכבת שרצינו לקחת לנִיקּוֹ בשעות הבוקר, ואחרי סדרה של חיפושים וניסיונות, מצאנו מסלול מעט ארוך יותר, אבל מהיר לפחות באותה מידה. הגענו למשרד כרטיסים של JR (ככל הנראה אפשר גם להזמין אונליין, אבל לא היינו בטוחים אם ומאיפה מוציאים כרטיס פיזי אחר כך, אז החלטנו להתמודד עם זה במשרד הכרטיסים הקרוב). הזמנו כרטיס למחר לשינקנסן מתחנת טוקיו לתחנת Utsunomiya (הכרטיס כלל גם חיבור מהתחנה בה קנינו את הכרטיס, תחנת Kinshicho לתחנת טוקיו, והדעות חלוקות באשר להאם המקטע הקצר היה אמור להיות גם הוא עם שינקנסן או לא). משם לא היה לנו כרטיס מוזמן מראש, אבל ראינו שיש את קו הרכבת לניקו והנחנו שכבר נוכל להסתדר.
המשכנו משם לכיוון מוזיאון גיבלי, אבל היה לנו קצת זמן עד לשעת הכניסה של הכרטיסים שלנו, אז את החלק האחרון של הדרך שעבר דרך פארק עם אגם שנראה חביב, החלטנו לעשות בהליכה דרכו, וזכינו לראות התחלות של שלכת.
בביקורת הכרטיסים בכניסה שאלו אותנו מי קנה לנו את הכרטיסים (חבר) ואם הוא איתנו (לא), קשקשו לנו משהו על הכרטיס וסימנו לנו להתקדם עם התור לכניסה. לא היה ממש ברור מה מהות הסימון וקצת חששתי שיהיו עם זה בעיות.
לא היו בעיות 🥳
בכניסה החליפו את הכרטיסים שקיבלנו ב-Lawson בכרטיסים של המוזיאון עצמו. בנוסף, קיבלנו כרטיס כניסה לקולנוע שנמצא בקומה התחתונה של המוזיאון. הכרטיס היה בנוי משילוב של קרטון ופילם צלולואיד עם שלושה פריימים מאחד מסרטיו של סטודיו גיבלי (בכל אחד מהכרטיסים שלנו היו פריימים מסרט שונה). ממש חמוד!
המוזיאון לא גדול, אבל מכיל מוצגים נחמדים על ראשית התנועה בקולנוע על תהליך עשיית סרטי אנימציה בכלל, וסרטים של סטודיו גיבלי בפרט. הופתענו לגלות שגם את הסרט "הנער והאנפה" - סרטו האחרון של סטודיו גיבלי ציירו ביד ולא באנימציה ממוחשבת.
בהמשך עלינו לגג, שם מצאנו פסל בגדול "אמיתי" של רובוט מהסרט Laputa: Castle in the Sky. בהמשך עצרנו בחנות המזכרות וקנינו כמה סיכות לאוסף של רועי (שגדל בטיול הזה בקצב מרשים). לאחר הביקור בחנות המזכרות נכנסנו לקולנוע להקרנת סרט קצר ומשעשע (על אף היותו חסר תרגום לאנגלית...) בשם "A Sumo Wrestler's Tail" שעסק בזוג איכרים שמסייעים לעכברים המתגוררים בביתם לנצח בטורניר סומו של עכברי האזור. מסתבר שחוץ מהסרטים באורך מלא המפורסמים של סטודיו גיבלי, יש להם עוד מבחר של סרטים קצרים פחות מוכרים.
בסיום הביקור במוזיאון חזרו דרך הפארק ליעדנו הבא, הפסקת צהריים בקפה 2D, אטרקציית אינסטגרם משעשעת שנתקלנו בה במקרה - בית הקפה והמנות מעוצבים כך שיראו דו ממדיים. המקום קטן, הקונספט נחמד ומאפשר לצלם תמונות נאות, והעוגה הדו מימדית היתה העוגה הדו מימדית הטובה ביותר שאכלנו (וגם בסטנדרט של עוגות תלת ממדיות היא היתה מוצלחת מאד...).
מהקפה המשכנו לשוטטות קצרה בשכונת האראג'וקו (שהיתה בדרכנו ליעד הבא). הופתענו למצוא את עצמנו במקרה שוב ברחוב בו נמצא מתחם ליטוף הלוטרות בו ביקרנו ביום השני. עברנו גם בגלריה קטנה וחמודה בשם Design Festa, שבגדול נראית כמו מקום לאומנים להציג עבודות ולמכור. הכניסה חינם ויש החל מיצירות צנועות במחיר צנוע כמו גלויות מודפסות, וכלה בעבודות יקרות.
לאחר שוטטו קצרה המשכנו ליעד הבא, שהיה מרכז האומנות הלאומי אליו הלכנו לראות תערוכה של האמן קֵאִיצִ'י טָנַאַמִי (Keiichi Tanaami), שנקראת Adventures in Memory, שנתקלנו בפרסומות שלה לגמרי במקרה וגילינו שמסתיימת ממש השבוע. זו היתה תערוכה מטורפת, פסיכדלית, עצומה ומשוגעת שכללה המון תמונות, פסלים ענקיים ומיצגי וידאו. יצאנו ממנה מסוחררים לגמרי.
החלטנו לחפש לארוחת ערב מסעדת ראמן בדרך למלון. מצאנו המלצה באמצע הדרך עם ציון גבוה בגוגל, אבל הייתה משהו בערך, והדירוג שלה בגוגל ככל הנראה גדול עליה בכמה מידות. הזמנו שתי מנות באמצעות תמונות מגוגל של המקום. הגיעו שתי מנות עם כל המרכיבים של מה שנראה כמו ראמן, אבל לא היה לגמרי בטעם המוכר. המנה שלי לא היתה חמה מספיק, והמנה של רועי על אף שהייתה טעימה, כללה יותר מדי קשקשים בקרקעית המרק. אולי ניתן לומר שזו היתה ה"נפילה" הקולינרית הראשונה שלנו בטיול (ובדיעבד אפשר כבר לגלות - הנפילה הקולינרית היחידה בכל הטיול...). חזרנו כרגיל עייפים אך רצוצים והלכנו לישון מוקדם לקראת המסע מחר לניקו.
אהבתם? תנו לייק :)
יש לכם מה לומר? יש מקום גם לתגובות!
Commentaires