לא היה לו אכפת שהיו גונבים ממנו לעיתים כמה מטבעות זהב, או אפילו דלי קטן. הייתה לו גבעה נאה של זהב וההבדל לא היה מורגש. ובכל מקרה הוא היה מוסיף קצת מפעם לפעם. על אלה שהרעישו והפריעו לו לישון, הוא נהם והבריח אותם.
אבל החצופים האחרונים גנבו לו את הכדור! הוא רצה לחרוך אותם, אבל הוא חשש שזה יתיך את הכדור האהוב שלו. הוא רדף אחריהם במאורה שלו, עד שהם עברו במערה צרה שהוא לא הכיר. הוא לא יכל לעבור בה ולא יכל לראות לאן היא ממשיכה.
הוא רתח מזעם ושאג. נטיפי ענק נשרו מהתקרה.
הוא מיהר לצאת מהמאורה והמריא מיד. הוא חיכה לראות את השודדים יוצאים מחור כלשהו באדמה בסביבה. הוא דאה והסתובב שעתיים תמימות באוויר, לפני שהחליט שלא כך ימצא את הכדור שלו, וחזר למאורה לחשוב.
"הוד קדושתך" אמר ראש המשלחת "הרי היא לפניך, הסְפֵירָה הקדושה".
"מעשה כביר עשיתם! בקרוב נוביל את הסְפֵירָה הקדושה למקום הראוי לה" אמר הכהן הגדול, "האם כולם חזרו בשלום?"
"כן, הוד קדושתו, אבל אם להודות על האמת, מעולם לא ראיתי את הדרקון כועס כל כך. הסתתרנו שעתיים, עד שהוא התייאש ונחת, אבל אני חושש שעוד נראה אותו בקרוב".
"אל חשש, בני, אל חשש".
"האם הוד קדושתו ראה פעם את הדרקון? הוא עצום ונורא. מה נעשה אם יבוא לכאן?"
"שמעתי רבות אודותיו, וחשבתי שהוא יכעס קצת. אבל אל חשש, דאגתי שייעשו ההכנות הנדרשות. אם הוא יופיע, נטפל בו".
הכדור שלו היה מקושט להפליא ועמוס מתכות ואבנים יקרות. הדרקון הגיע למסקנה שהמקום שהכי הגיוני שהשודדים יקחו אליו את הכדור יהיה העיר הגדולה הסמוכה. ככל הנראה הם ירצו לפרק אותו ולמכור את מרכיביו למרבה במחיר. הוא נשף בזעם ויצא לדרך, מקווה שהוא יתפוס אותם בזמן.
"אתה חושב שזה יספיק?" שאל בוב.
"אין סיכוי" אמר רוב "יש לנו קטפולטה אחת וצריך לפחות שתיים. בזמן שאחת יורה, טוענים את השניה".
"אז למה אנחנו עדיין פה?"
"כי מהדרקון עוד יש לנו סיכוי להצליח לברוח".
הדרקון הבחין בתהלוכה גדולה ברחוב הראשי של העיר. הוא התקרב מעט כדי לראות יותר טוב. הכדור שלו! הוא שם! על אפיריון גדול במרכז התהלוכה.
הוא התכונן לצלול, אבל אז הבחין בקטפולטה טעונה. הוא לא היה בטוח אם לצחוק או להיעלב שיש רק אחת, אבל בכל מקרה התקרב עוד, וחיכה בזהירות שינסו לירות עליו.
הקטפולטה ירתה.
הוא ציפה לסלע מגושם וגדול, אבל במקום זה ראה משהו עגלגל ומנצנץ. הוא כיוון את מעופו למסלול הקליע ותפס אותו. היה זה כדור אבן מבריק, כמו גולה, ומתאים בדיוק לגודל האגרוף שלו. הוא היה מהופנט כל כך, שלקח לו רגע לשים לב שהיה פתק מודבק על הכדור.
"סליחה! זאת מתנה בשבילך".
הכהן הגדול שמע את הדרקון שואג, אבל משהו בשאגה נשמע שמח.
הדרקון הסתובב וחזר למאורה שלו, לשחק בכדור החדש שלו.
댓글