הצעת מחקר

אדגר סיים את ארוחת הבוקר (תערובת האגוזים החביבה עליו) וניגש להתארגן לפגישה עם המנחַה שלו. הוא שטף פנים, סידר את הנוצות ואפילו הבריק את המקור. זאת כמובן לא הפעם הראשונה שהוא נפגש עם המנחַה שלו, אבל היום הוא הולך להגיש את הרעיון שלו לדוקטורט לאישור. אדגר אמר לה שהוא צריך זמן לגבש את הרעיון, והיא לא האיצה בו. קשה היה למצוא עוזרי מחקר חרוצים כמוהו.

הוא הביט שוב במראה. הסתכל ימינה, שמאלה, וסידר נוצה סוררת בגב. הוא הרכיב את תיק המסמכים שלו על לולאה רחבה סביב צווארו, ניגש למפתן דלתו ועף.

הרעיון בבסיס התזה היה רגיש מאוד. עם השנים, נמצאו פחות חוקרים שהיו מעוניינים לסכן את שמם במה שנתפס כסיפורי מעשיות לגוזלים. הוא חזר שוב ושוב בראשו על המשפטים שתכנן בקפידה לאמר למנחַה, בעודו ממשיך לתהות אם זוהי הדרך הנכונה והטובה ביותר להציג את התזה שלו.

הוא נחת על מרפסת הקבלה של הלהק להיסטוריה והלך ודילג לכיוון המשרד של המנחַה שלו, הפרופסורית סילביה נִצָּב-זהב.

הוא הקיש במקורו על הדלת. "יבוא" נשמע קולה הצרוד מעט של סילביה.

"שלום גבירתי" הוא אמר אחרי שנכנס וסגר את הדלת.

“אדגר, כבר אמרתי לך אלף פעם, אין צורך להיות כל כך רשמי איתי. במיוחד כשזה רק שנינו."

“כן, סליחה… את צודקת. אני פשוט מעט מתרגש, זה הכל."

"זאת רק אני, ציפור זקנה עם רעיונות סבירים. תרצה לשתות משהו?"

"לא, לא, אין צורך. הדרך לפה לא עד כדי כך ארוכה."

"בסדר גמור, אז נתחיל?" שאלה הפרופסורית.

"כן" אדגר אמר, הוריד מעליו את תיק המסמכים ושלף ממנו את הצעת המחקר שלו. "זאת הצעת המחקר שלי שאני רוצה להציג לך היום".

"או, נהדר!" סילביה קראה וניפחה את נוצותיה בהתלהבות. "נו, נו, ספר"

"אני רוצה לטעון בתזה שלי שיש סימנים ברורים, באזורים מסוימים, לפעילות אנושית שלא ניתן להסביר באמצעות פעולתן של מכונות אוטונומיות בלבד."

"אתה בעצם רומז ש…"

"שבני האדם לא נכחדו, הם מתקיימים לצידנו אך מסתתרים מסיבה נעלמה כלשהי."

סילביה הטתה את ראשה על צד אחד, ואז השני, והביטה בעיניים ריקות באדגר.

“את שקטה מאוד" אמר אדגר בחשש.

“כן" היא ענתה והביטה בו ישירות "ניסיתי להחליט אם אתה מתבדח. אני מבינה שלא. חבל. למה שתרצה להציע כיוון כזה?"

כי הוא ממש פגש אותם והוא רצה לאמר לה, אבל נאלץ להבטיח להם שינקוט בגישה עדינה ואיטית יותר. הם חששו שמפגש בין המינים ללא הכנה מקודמת יעורר פחד ויהיה מסוכן מדי.

"מצאתי מקום אנושי חריג" הוא אמר במקום.

"נמצאו רבים כאלה. ברוב המקרים זה היה רק עניין של זמן עד שמקור האנרגיה שלהם אזל, ואז הכל שם פשוט מת. גם אלה שעדיין פעילים מראים סימנים של שחיקה וכל דבר שמתקלקל, נשאר מקולקל. איך המקום הזה שונה?"

"למקום הזה יש גם גינות מטופחות."

"ראינו כבר מקומות עם אספקת מים תקינה, ואולי יש להם מכונה שמטפלת בגינות, בדקת?"

הוא פגש את האגרונום הראשי, פרד. הוא דווקא היה חברותי ולא מכאני בכלל. אדגר אפילו זכה לקבל ממנו קצת תירס.

"לא בדקתי" הוא אמר, מביט הצידה, חושב.

הוא החליט לנסות כיוון אחר. "לא ראיתי שם שום דבר מקולקל" הוא אמר, חוזר להביט בסילביה "ואני כבר עוקב במשך חודשים רבים אחרי המקום הזה" הוא שיקר.

הוא פגש אותם לראשונה לפני כשבועיים.

זאת הייתה הפעם השלישית שביקר במבנה אבן וזכוכית עצום, שהיו לו אולמות ומסדרונות ענקיים שחיברו המוני חדרים. הפעם הזאת, הוא הבחין בשלט עם חץ, שלט שידע בוודאות שלא היה שם קודם. אדגר החליט לעקוב אחריו ומצא עוד שלט, אבל עם ציור. הציור נראה דומה לשלט מעל אחד המסדרונות הגדולים, אז הוא המשיך לשם. אחרי סדרה של חידות קטנות כאלה ראה מגש של אגוזים וקערית מים, ובמרחק של מספר מטרים ממנו ישב בן אדם. הוא נראה ממש כמו בציורים מהאגדות, אבל קטן יותר.

"אדגר" אמרה הפרופסורית "אולי המכשירים שהתקלקלו תקועים במקום שעוד לא הגעת אליו. אולי המכשירים שם הם מדגם מתקדם ועמיד יותר לתקלות. אולי אפילו יש להם מכונה שמתקנת מכונות אחרות שעוד לא גילינו. יש הרבה מאוד הסברים הגיוניים לפני שלא נשארת ברירה ולהניח שיש אמת בנבואה שבאגדות שלנו."

הוא הכיר את הנבואה עוד מגיל צעיר, אבל אחרי המפגש הוא חזר למקורות והנוסח נחקק בזכרונו: 'ובעבור אלף מחזורי עונות, כשישכך האפר, כשתשוב השמש, והעולם ירפא, נשוב אנו אט אט למקורותינו'.

"ומה אם אצליח להפריך כל אחד מההסברים האלה?" שאל אדגר.

הפרופסורית פנתה להביט החוצה מהחלון, מהורהרת. היא הייתה שקטה ואדגר המתין בסבלנות למוצא מקורה.

"אם תצליח להפריך אותם" היא אמרה, עדיין מביטה החוצה למרחק "זה יהיה צעד משמעותי ראשון" היא פנתה אליו. "ועדיין, כל עוד לא יהיו לך ראיות ממשיות לטענה הראשונה שהצגת היום, תאלץ להמשיך להפריך הסברים חלופיים נוספים."

"אז אני חושב שיש לי שיעורי בית לעשות" אמר אדגר, עיניו בורקות.

בסופו של דבר, זה התאים היטב למה שביקשו ממנו. לאט לאט הוא יפריך עוד ועוד הסברים להמשך התפקוד של מבנה האבן והזכוכית, עד שלא תהיה ברירה אלא להעלות על הכתב את האפשרות שאף חוקר רציני לא מעז לאמר בקול רם.

"מחקר שדה אם לדייק, והרבה ממנו" אמרה הפרופסורית.

בינה לבין עצמה חשבה שזה כיוון מצוין, הוא ימשיך לעבוד איתה עוד הרבה זמן. קשה למצוא עוזרי מחקר טובים.