• Daniel Nakash

כבוד של סמוראי

ריח הגופרית היה בכל מקום והחום היה נורא. הוא כבר סיים את רוב אספקת המים שלקח, והרגיש כאילו כבר הזיע את כל מה ששתה ב... כמה זמן הוא כבר היה שם? שלושה מקטעים? אולי. הוא לא חשב שישהה שם כל כך הרבה זמן, הוא לא האמין עד עכשיו לסיפורים של סורודויי-סמה שהיצורים האלה מסוגלים להיות חמקניים כל כך. הוא היה עייף, מתוח ועצבני מכך שנדרש להיות כל משך הזמן הזה בהיכון לשלוף את החרב.

רחש נשמע מימין, שהזכיר קצת לגאנקו חיכוך בין עור של נחש גדול לאבן, אבל גם קצת אחר. הוא הציץ בזהירות מעבר לפינה וראה דרקון כחלחל מבולבל, שנראה כאילו הוא מנסה להחליט לאן כדאי לו ללכת. הוא היה ממש קטן, בקושי שלושה מטרים באורך ובעובי רגל של סמוראי מאומן היטב. אבל גאנקו לא יכל לחזור בידיים ריקות. הוא היה חייב להשיג לפחות שן דרקון אחת וקצת כבוד. אומנם אין הרבה כבוד בלהביס דרקון צעיר כל כך, אבל הוא לא יכל להתמהמה עוד, כשהוא כמעט ללא מים, וסמוך כל כך ללוע הר הגעש. הוא הסתער, וקיווה שלא יישארו עליו קשקשים כחולים.

4 views0 comments

Recent Posts

See All

החתול נעלם

"סליחה! סליחה על האיחור!" התנשף הארנב, מבטו פונה לכל כיוון. הוא נרגע כעבור רגע ונראה מרוצה "כולם פה, אפשר להתחיל" הוא הפעיל את שיתוף הסאונד והשמיע הקלטה של תרועת החצוצרות המלכותית. בתום התרועה הוא הכר

מרק

"נו? המרק כבר מוכן?" שאלה אוּרד. וֵרְדַנְדִי נאנחה "שאלת אותי כבר חמש פעמים רק בשעה האחרונה." "אני יודעת בדיוק כמה פעמים שאלתי. וזה היה תשע..." מלמלה אורד. "בסדר, בכל מקרה התשובה לא השתנתה. המרק יהיה

בוקר

פְּיוֹטֵר התעורר ולא זכר איך הגיע לשם, שכוב על ספסל. הוא לא אהב להיות ברחוב בבקרים. זנבו היה סתור ופרוותו הכתומה הנהדרת נראתה כמו דהויה ומאובקת מהרגיל. בנוסף היה לו כאב ראש והכל הרגיש בוהק מדי. הדבר ה