העדר התקדם לאיטו אחרי שסיים לכלות את שטח המרעה הנוכחי. מולם, במורד הגבעה ומעבר לגשר, היה כר מרעה מזמין. נראה שלא ליחכו אותו שנים ארוכות.
הכבשים בראש העדר היו במרחק של מטרים ספורים מהגשר, כשלפתע טרול ענק זינק וחסם להם את הדרך.
"שלום גבירותי, מה מעשיכן כאן?" שאל הטרול, עיניו בוחנות.
"כמו מהההה זה נראה לך, כסיל?" שאלה זלדה, אחת הכבשים בראש העדר, "אנחנו רוצות לחצות את הגשר."
"אין צורך לקרוא לי בכינויי גנאי" השיב ברוגע הטרול. "ומדוע תרצו לחצות את הגשר?"
רוזיטה התקדמה צעד ואמרה "האין זהההה ברור, אוויל? כדי לרעות בכר המרעה הנאההה שבצד השני."
"כולנו בני תרבות פה. לא צריך לרדת לפסים אישיים." השיב הטרול, עדיין שומר על קור רוח. "ובקשר למעבר על הגשר, לא אוכל להרשות זאת. לשדה הזה יש ייעוד אחר."
"תקשיב טוב, בחורצ'יק" אמרה זלדה והביטה לטרול שהתנשא כשני מטרים מעליה בעיניים "צעדנו כמעט יום שלם כדי להגיע לפה. יש כאן טליים קטנים. אנחנו נעבור פה."
"קיוויתי שלא נצטרך להגיע לזה" נאנח הטרול ושלף אלה עצומה שהסתיר עד אותו רגע. "ביקשתי מכן יפה. זה השדה שלי ולא אוכל לתת לכן לעבור ולרעות בו. אם לא תותירו לי ברירה ותשתמשו בכוח, איאלץ להגיב בהתאם."
זלדה ורוזיטה הביטו באלה, ואז בטרול, ואז זו בזו. הן התלחשו ביניהן והסתובבו להסתודד עם העדר.
הטרול ליטף את אלתו בעודו מביט בהן, מצמצם את עיניו בניסיון להבין מה הן מתכננות. הן נשארו לעמוד ולדבר שם וזה לא מצא בעיניו.
כעבור כמה רגעים, ראה כמה כבשים נשכבות על הקרקע על הגב. לאחר מכן באו כבשים לצידן ושילבו איתן רגליים, כך שכעבור כמה רגעים היה שם כדור צמר עצום שהתנשא לגובה של מטרים אחדים.
כבשים אחדים נעמדו מאחורי כדור הצמר.
"שלוש! ... ארבעאאאאא... ו!" הכדור התחיל להתגלגל במורד הגבעה.
הטרול הבין באיחור מה מתרחש, ונמעך תחת משקלו של כדור צמר, שהתגלגל כל הדרך לצד השני של הגשר, והתפרק לעדר כבשים שהחלו מיד ללחך את העשב.

התמונות נוצרו באמצעות Midjourney.
Comments