• Daniel Nakash

כתיבה

הוא ישב סמוך לשולחן הכתיבה עם הסוודר החביב עליו ונעלי הבית הרכות. היה מעט קריר, אבל היה לו נעים בבגדים החמים והאוויר היה מרענן. הוא שלח את העט אל כסת הדיו, טבל בה, אך כשניסה לכתוב, גילה שהציפורן נותרה יבשה לחלוטין. הוא ניסה שוב, אך בכסת הדיו לא נותרה אפילו שכבה דקה של נוזל. הוא נאנח. דווקא היה לו נחמד לשבת על הכיסא המרופד, רגליו על ההדום, שוקו חם בכוס וכל שנותר לו לעשות היה לכתוב. אבל בלי דיו, אי אפשר. הם קם, נמתח, והביט החוצה מהחלון. השעה הייתה שעת אחר צהריים מוקדמת, ונשארו עוד כשעתיים שלוש של אור יום. הוא מזג את השוקו לתרמוס וארז אותו לתרמיל יחד עם חטיף, מטפחת וכמובן כסת הדיו. הוא הציץ החוצה שוב, והחליט שאין צורך במעיל ורק עבר בצער קל מנעלי הבית לנעלי הליכה. הוא הניף את התרמיל על כתפו ויצא לאסוף חוויות חדשות, שאולי, אפשר יהיה לחלץ מהן מעט דיו טרי.

6 views0 comments

Recent Posts

See All

החתול נעלם

"סליחה! סליחה על האיחור!" התנשף הארנב, מבטו פונה לכל כיוון. הוא נרגע כעבור רגע ונראה מרוצה "כולם פה, אפשר להתחיל" הוא הפעיל את שיתוף הסאונד והשמיע הקלטה של תרועת החצוצרות המלכותית. בתום התרועה הוא הכר

מרק

"נו? המרק כבר מוכן?" שאלה אוּרד. וֵרְדַנְדִי נאנחה "שאלת אותי כבר חמש פעמים רק בשעה האחרונה." "אני יודעת בדיוק כמה פעמים שאלתי. וזה היה תשע..." מלמלה אורד. "בסדר, בכל מקרה התשובה לא השתנתה. המרק יהיה

בוקר

פְּיוֹטֵר התעורר ולא זכר איך הגיע לשם, שכוב על ספסל. הוא לא אהב להיות ברחוב בבקרים. זנבו היה סתור ופרוותו הכתומה הנהדרת נראתה כמו דהויה ומאובקת מהרגיל. בנוסף היה לו כאב ראש והכל הרגיש בוהק מדי. הדבר ה