• Daniel Nakash

מתיישבים

"בוקר טוב, אלה" אמר קול ספק נשי, ספק גברי ולחלוטין מסונתז.

"הממנננ..." היא גנחה, איכשהו זה תמיד הרגיש כמו להתעורר עם חמרמורת. "בוקר שמוקר... מה שעון הספינה עכשיו?"

"שמונה ודקה אחת" ענה הקול המכני.

"קסום, אז אני קובעת שעכשיו שש. תעירי אותי כשיהיה שוב שמונה".

"נדרשת הרשאת קפטן לשינוי שעון הספינה" דרש המחשב. אז הנודניקים מהמחשוב לא טרחו לתקן את ההגדרות האלה. "אני אלה שאקלטון, קפטן ספינת בראשית 227 של הפדרציה האטלנטית של הארץ, נותנת הרשאה לשינוי שעון הספינה."

"השעון עודכן, כעת שש בבוקר. השכמה נקבעה לשמונה".

בעוד המחשב מדקלמת את השינויים, אלה גמעה חצי ליטר מים וכדור נגד כאב ראש. היא הסתובבה וחזרה לישון.

בשמונה, לפי השעון המתוקן, המחשב העירה אותה, רק שהפעם ההשכמה לוותה בניחוח קפה וקרואסון שקדים טרי. נראה שהנודניקים לפחות סידרו שהבינה המלאכותית תעבוד היטב בספינה החדשה הזאת. זה היה נחמד מאוד, היא תסלח לה הפעם על הדרישה האחרונה להרשאת קפטן.

כמו בכל הקפיצות הקודמות, היא הייתה במסלול סביב פלנטה מועמדת להתיישבות. היא לגמה מהקפה ותוך כדי הסתכלה על הנתונים שהמחשב החל לאסוף. לא נראה מעניין במיוחד, הטמפרטורה הממוצעת הייתה בסדר, היו מים במצב נוזלי על פני השטח, הייתה אטמוספריה מעט צפופה מהרגיל, אבל נסבלת, כבידה נוחה ליוצאי כדור הארץ. יחד עם זאת, לא נראה סימן ברור לחיים. היא שלחה כמה גשושים לבדוק יותר מקרוב מה קורה ולעסה את הביס האחרון של הקרואסון הפריך, החמאתי והמופלא שהמחשב הכין לה.

כעבור מספר שעות הגשושים החלו לשדר את המסקנות שלהם. נמצאו כמה סימני חיים מאוד פרימיטיביים וזה הכל. נשלחו גם עוד פרטים על ההרכב הכימי של הקרקע, המים והאוויר.

לפי הפרוטוקול של הפדרציה, הכוכב היה בשל להזרעה עם "ערכת בראשית". חבילה שהוצנחה לפני השטח והכילה אוסף אורגניזמים פשוטים, אך עמידים ופעלתנים, שיתחילו להתאים את הסביבה עבור אוכלוסייה אנושית שאולי תגיע לשם עוד אי אילו שנים.

הפרוטוקול גם אמר שבסיום המשימה, על הקפטן לחזור למצב שינה ולקפוץ ליעד הבא. אז הוא אמר. אלה החליטה להינות מעוד כמה פרקים בסדרה החביבה עליה וכוס של יין טוב.

בקפיצה הבאה אלה התעוררה רעננה יותר. היא בדקה אחר כך ביומן הספינה וראתה שהיא קיבלה עירוי נוזלים נוסף שעות אחדות לפני ההשכמה. "בקצב הזה, היא גם תכסה אותי ותיתן לי נשיקת לילה טוב לקראת קפיצה".

“סליחה קפטן, לא שמעתי מה אמרת" אמרה המחשב.

“זה בסדר, זה לא היה מיועד אלייך" אלה חייכה לעצמה. הפלנטה הנוכחית התבררה כמקום בלתי חיוני בעליל. היא לא הייתה בטוחה אפילו איך היא נכנסה לרשימות המועמדות. היא בכל זאת ערכה את הבדיקות הנדרשות, לא גילתה שום הפתעה, מילאה דוח שמבטל את מועמדותה של הפלנטה להתיישבות, נכנסה לעריסת המצב-שינה, והמשיכה ליעד הבא.

היא התעוררה וקפצה בבהלה כשהבינה שיש עוד בן אדם בחדר. "מי אתה ומה אתה עושה פה?" היא נעמדה מיד, שלפה את אקדחה האישי וכיוונה לעברו. אם זה הרתיע אותו, זה לא נראה על פניו.

“אני סטיב ובאתי לקבל את פנייך" הוא אמר בחיוך נעים כאילו לא מכוון אליו אקדח. זה הדבר הכי מוזר שקרה לה בעשרות קפיצות. אף אחד אף פעם לא נכנס למגורי הקפטן, ובוודאי שלא באזור של החלל שאמור להיות ריק לחלוטין מהתיישבות.

“לקבל את פני? איפה אנחנו? הספינה הייתה מכוונת לבדוק פלנטה להתיישבות". היא הנמיכה את נשקה. היא כבר לא חשה מאוימת ע"י... סטיב.

“בהחלט הגעת לפלנטה שהיית אמורה לבדוק, רק שהפלנטה, או ליתר דיוק יושביה, לא מעוניינים להיבדק. הפרטיות שלהם מאוד חשובה להם".

"יושביה? על מה אתה מדבר? אין אף גוף מספיק חזק שיכול להתנתק מהפדרציות של הארץ".

"אני מניח שאת צודקת, אבל לא מדובר כאן בבני אדם".

"אולי תפסיק לדבר ברמזים?" השיחה התחילה להרגיז אותה "מה קורה פה?"

סטיב שתק לרגע, בורר מילים ואמר "יש כאן חיים תבוניים. ככל הנראה הראשונים שבני אדם נתקלו בהם. מדובר ביצורים עם יתרון של כמה עשרות אלפי שנות התפתחות טכנולוגית ביחס לכדור הארץ, כך שכל הטכנולוגיה שלהם נראית לי כמו קסם. אם הם רוצים להישאר חבויים זה בדיוק מה שיקרה, ומה שקורה בפועל."

“אז מה שאתה בעצם אומר זה שאנחנו אסירים פה?"

"אני חושש שכן, אם כי זה סוג של כלוב זהב. הם מספקים לנו כל מה שאנחנו צריכים ומבקשים. באמת שלא חסר לנו דבר".

“לנו? ברבים?" היא הרימה גבה.

סטיב נאנח "כן, אנחנו פה קבוצה קטנה של טייסי ספינות בראשית. בדיוק התחלנו לארגן טורניר של 'סטלרז' ממש לפני שהגעת, תרצי להשתתף?"

8 views0 comments

Recent Posts

See All

החתול נעלם

"סליחה! סליחה על האיחור!" התנשף הארנב, מבטו פונה לכל כיוון. הוא נרגע כעבור רגע ונראה מרוצה "כולם פה, אפשר להתחיל" הוא הפעיל את שיתוף הסאונד והשמיע הקלטה של תרועת החצוצרות המלכותית. בתום התרועה הוא הכר

מרק

"נו? המרק כבר מוכן?" שאלה אוּרד. וֵרְדַנְדִי נאנחה "שאלת אותי כבר חמש פעמים רק בשעה האחרונה." "אני יודעת בדיוק כמה פעמים שאלתי. וזה היה תשע..." מלמלה אורד. "בסדר, בכל מקרה התשובה לא השתנתה. המרק יהיה

בוקר

פְּיוֹטֵר התעורר ולא זכר איך הגיע לשם, שכוב על ספסל. הוא לא אהב להיות ברחוב בבקרים. זנבו היה סתור ופרוותו הכתומה הנהדרת נראתה כמו דהויה ומאובקת מהרגיל. בנוסף היה לו כאב ראש והכל הרגיש בוהק מדי. הדבר ה