אקסיון תמיד היה עסוק, כל הזמן דילג מפגישה לפגישה. הוא יכל לעשות הכל במרחב הדיגיטלי, אבל האולטרה עשירים שעשה איתם עסקים, ראו בזה… 'טעם רע', כאילו הגישו להם כוס יין אדום נושן בכוס פלסטיק חד פעמית.
הוא נכנס לאווטאר שלו בפריז, ואחרי שיחת חולין, מעט רכילות של החברה הגבוהה, וצלחת גבינות לצד כוס יין מבציר נדיר במיוחד, הוא רכש בניין משרדים.
משם הוא דילג לאווטאר אחר שהחזיק ביוהנסבורג. קצת דברי נימוסים, קצת רכילות, והוא מכר מגרש לפיתוח ברווח נאה מאוד.
עוד דילוג, הפעם לשנגחאי, מעט דיבורים, ועוד חוזה נחתם.
ברוך ישב על ספסל בפארק, בהה במרחק, האזין לציפורים ונהנה מקפוצ'ינו מושלם בטמפרטורה מדויקת בכוס חרסינה עדינה ומעוטרת.
הוא ניסה את זה מספר פעמים במרחב הדיגיטלי, אבל תמיד היה משהו במציאות שהרגיש אחרת, אחר ומיוחד באופן כלשהו.
שטח הפארק כולו היה לרשותו בשכירות ארוכת טווח, והוא בילה בו שעות על גבי שעות.
בעודו נהנה מהעננים הלבנים הקלילים בשמי התכלת, הגיעה הודעה: "שוכר יקר, הנכס עבר לבעלים חדשים ובהתאם להסכם שנחתם, עליך להתפנות עד למחרת".
ברוך החמיץ פנים.
הוא העביר את העתק החוזה שקיבל דרך רכיב המשפטן שבתודעתו, ולגם מהקפה המושלם.
יש מי שהשקיעו בלפזר את עצמם ברחבי העולם, ויש מי שהשקיעו בפיתוח עצמי.
חוות הדעת המשפטית חזרה וברוך ריסק את כוס החרסינה. "לכל הרוחות!" הוא צעק.
הוא קם, והתחיל ללכת בעצבנות בלי יעד מוגדר. במקביל הפעיל את רכיב הבילוש שבו לאתר את הבעלים החדשים. ברוך כבר גמע מרחק ניכר כשחזרה התשובה.
הוא קבע לעצמו פגישה עם אחד בשם אקסיון.
ברוך ישב בפארק על הספסל החביב עליו והביט בזריחה.
הוא ניסה לדבר עם אקסיון בהיגיון.
הוא גם ניסה לדבר אל הלב שלו, למרות שלא היה משוכנע שיש כזה.
הוא נאלץ לעבור לאיומים, אבל אקסיון היה חסין או טיפש ולא התייחס לאף אחד מהם ברצינות.
הוא לא השאיר לו ברירה.
אם הבעלים החוקיים של הפארק הוא אקסיון, ברוך פשוט יאלץ להיות גם קצת אקסיון.
זה אפילו לא היה קשה במיוחד. לבלוע את התודעה של אקסיון הרגיש לו כמו למעוך ג'וק. מגעיל, אבל פשוט והכרחי.
ברוך פשפש בידע של אקסיון, מצא את כל תכניות הפיתוח שהיו על השטח, הזדהה מול הקבלנים כאקסיון, וביטל את כולן.
ברוך ישב על הספסל ונהנה משירת הציפורים.
התמונה נוצרה באמצעות DALL-E3
Comentários