• Daniel Nakash

בוקר

פְּיוֹטֵר התעורר ולא זכר איך הגיע לשם, שכוב על ספסל. הוא לא אהב להיות ברחוב בבקרים. זנבו היה סתור ופרוותו הכתומה הנהדרת נראתה כמו דהויה ומאובקת מהרגיל. בנוסף היה לו כאב ראש והכל הרגיש בוהק מדי. הדבר האחרון שהוא כן זכר, היה העורב הזה, שהציע לו את הענבים עם הטעם המשונה. הם הרגישו... תוססים? הוא היה צריך לדעת, כמו שאמא שלו תמיד אמרה - שועל שנון לעולם לא יקשיב לעצה של עורב ערמומי.

4 views0 comments

Recent Posts

See All

החתול נעלם

"סליחה! סליחה על האיחור!" התנשף הארנב, מבטו פונה לכל כיוון. הוא נרגע כעבור רגע ונראה מרוצה "כולם פה, אפשר להתחיל" הוא הפעיל את שיתוף הסאונד והשמיע הקלטה של תרועת החצוצרות המלכותית. בתום התרועה הוא הכר

מרק

"נו? המרק כבר מוכן?" שאלה אוּרד. וֵרְדַנְדִי נאנחה "שאלת אותי כבר חמש פעמים רק בשעה האחרונה." "אני יודעת בדיוק כמה פעמים שאלתי. וזה היה תשע..." מלמלה אורד. "בסדר, בכל מקרה התשובה לא השתנתה. המרק יהיה

כנפיים

“נו בחייאת, אין לך שום דבר בשבילי? ייבשת אותי לגמרי". התלונן גידי. “אין לי כלום, למה שאשקר לך? ככה אתה מכיר אותי?" גידי השיב לו מבט עקום, אבל במקרה של גידי, היה קשה להבחין בין זה לבין המבט הרגיל שלו.