• Daniel Nakash

חכם

הוא לא חשב על עצמו כ"חכם", הוא לא הרגיש "חכם" במיוחד, אלא שתמיד כשהגיעו אורחים הביתה שלא הכירו אותו עדיין, הציגו אותו ככה. 'תראו איזה חכם הוא!' וגם 'הוא מדבר ממש יפה עם כולם'.

הוא העדיף לחשוב על עצמו כ"נעים". הוא תמיד גרם לאנשים סביבו להרגיש בנוח, הוא יצר אווירה נעימה, ותכלס? הוא גם נראה לא רע בכלל. הכי הוא אהב את הילדים הקטנים ואת פויקע, הכלבה החמודה והעגלגלה, שתמיד שמחו להתגלגל עליו. וחוץ מזה, מי בכלל צריך ששטיח יהיה חכם?

2 views0 comments

Recent Posts

See All

החתול נעלם

"סליחה! סליחה על האיחור!" התנשף הארנב, מבטו פונה לכל כיוון. הוא נרגע כעבור רגע ונראה מרוצה "כולם פה, אפשר להתחיל" הוא הפעיל את שיתוף הסאונד והשמיע הקלטה של תרועת החצוצרות המלכותית. בתום התרועה הוא הכר

מרק

"נו? המרק כבר מוכן?" שאלה אוּרד. וֵרְדַנְדִי נאנחה "שאלת אותי כבר חמש פעמים רק בשעה האחרונה." "אני יודעת בדיוק כמה פעמים שאלתי. וזה היה תשע..." מלמלה אורד. "בסדר, בכל מקרה התשובה לא השתנתה. המרק יהיה

בוקר

פְּיוֹטֵר התעורר ולא זכר איך הגיע לשם, שכוב על ספסל. הוא לא אהב להיות ברחוב בבקרים. זנבו היה סתור ופרוותו הכתומה הנהדרת נראתה כמו דהויה ומאובקת מהרגיל. בנוסף היה לו כאב ראש והכל הרגיש בוהק מדי. הדבר ה