"נו? המרק כבר מוכן?" שאלה אוּרד.
וֵרְדַנְדִי נאנחה "שאלת אותי כבר חמש פעמים רק בשעה האחרונה."
"אני יודעת בדיוק כמה פעמים שאלתי. וזה היה תשע..." מלמלה אורד.
"בסדר, בכל מקרה התשובה לא השתנתה. המרק יהיה מוכן בדיוק כאשר סְקוּלְד תגיד שהוא מוכן, כמו תמיד."
"איפה היא באמת?" תהתה אורד. "למה היא לא מכינה את המרק? אני בטוחה שזה היה מסתיים מהר יותר".
"יכול להיות, אבל היא כל כך עסוקה בלהסתכל אל העתיד, שהיא לא שמה לב מה קורה כאן ועכשיו. את לא זוכרת מה היא עשתה בפעם האחרונה? במקום לשים כפית צ'ילי ומיכל עגבניות, היא שמה מיכל צ'ילי וכפית עגבנייה. לא יכולתי לשבת אחר כך שבוע". אורד התכווצה מזיכרון הדברים. "לא" המשיכה וֵרְדַנְדִי "אני לא מוכנה שהיא תבשל את המרק. או כל דבר אחר..."
אורד עשתה פרצוף והביטה בשעמום בקדירה המהבילה. הריח היה נפלא ומילא את החדר. הוא הזכיר לה את כל הפעמים הקודמות שישבו יחד לאכול את המרק הקבוע שלהן ותבשילים אחרים. בעוד אוּרד מהרהרת בעבר, סקוּלד פרצה פנימה בסערה "המרק יהיה מוכן בדיוק עוד שלוש שניות!" הודיעה, ואכן המרק היה מוכן. וֵרְדַנְדִי הורידה את המרק מהאש, הגישה לשולחן, ושלוש האחיות התיישבו לאכול.