חריקה

פֶּלֶג שכר חדר במלון כדי להתרחק קצת מהיום יום, לצאת מהשגרה שלוקחת אותו תמיד לטפל במטלות הרגילות, במקום לשבת לכתוב את התזה שלו. אבל רצפת החדר, שהיה מרווח, נאה, מואר היטב ואף בעל ריח פרחוני נעים, הייתה רצפת פרקט ישנה שחרקה. בכל צעד שהלך נשמעה חריקת העץ הישן. אם הלך מהר יותר, החריקות נעשו זועפות יותר. אם ניסה ללכת לאט ובשקט, הפרקט כמו אמר לעצמו ״אהא! אני מבין מה אתה מנסה לעשות״ וחרק באופן צייצני ומעיק לא פחות. השכונה בה שכן המלון הייתה שקטה, והמלון עצמו היה בתפוסה נמוכה, כך שכל צליל הכי קטן בחדר תפס את מרכז הבמה. פלג, שאהב בדרך כלל להתנדנד מעט על הכסא תוך כדי שהוא חושב, מצא את עצמו נמנע מכך, כיוון שגם זה גרם לפרקט לחרוק. שטיח קטן שהיה בחדר לא הועיל. הוא ניסה לפרוס על הרצפה שמיכה נוספת שהייתה בארון, אבל הפרקט לא התבלבל והמשיך לחרוק במרץ.

פלג החליט שהגיעה העת. אחרי שניסה מגוון חלופות פשוטות אחרות, שכולן נכשלו, הוא יכול להרגיש שזה בסדר, ותקין, להטיל לחש. הוא בחר משהו פשוט, הוא הטיל לחש ריחוף קל. לאן שלא ילך, הוא תמיד ירחף סנטימטרים בודדים מעל המשטח. דממה השתררה בחדר. הוא אומנם עדיין לא יכל להתנדנד על הכסא בשקט, אבל ניחא, הבעיה העיקרית נפתרה. או שאולי לא. כי בעצם… עכשיו הוא צריך לשבת לכתוב את התזה שלו.

---

נכתב במסגרת אתגר סיפורונובמבר 2025.

התמונות נוצרו בעזרת Nano Banana ו- Microsoft Designer