סופר אקספרס

“אז איך אמרת שזה עובד?" שאל צבי את הפקיד הסבלני במיוחד.

הפקיד לקח נשימה עמוקה, אבל שמר על ארשת פנים נעימה. "אתה ניגש לאוטומט ולוחץ על התחל. כאשר הוא יאמר לך שהוא מקשיב, תאמר לו לאיזו תחנה אתה רוצה להגיע והוא ידריך אותך איך להמשיך."

"ואם לא אדע איך לענות?" הקשה צבי.

"אז תגיד לו בדיוק את זה. זה דגם חדש יחסית של אוטומטים שיודעים להתמודד עם מצבים מורכבים." אמר הפקיד, ובליבו חשב 'כמוך אדוני'. הפקיד חייך.

"אוקי… תודה לך." אמר צבי, עדיין לא משוכנע, אבל הבין שלא יצליח להוציא יותר מזה מהפקיד. הוא קיווה שהבחור לפחות ילווה אותו בתהליך או משהו כזה, אבל הוא נראה נטוע במקומו כארז הלבנון.

צבי נעמד מול אחד האוטומטים, ולחץ על כפתור "התחל" גדול, ירוק ומזמין, שהופיע על המסך. נשמעה סדרת צלילים שמחה.

"אני מקשיב, איך אוכל לעזור לך?" דיבר האוטומט בקול אנושי מתקתק ספק גברי, ספק נשי.

"שלום, אני רוצה לנסוע לאילת."

"מצוין אדוני" השיב האוטומט, וצבי כרכם פניו על שהאוטומט נותן לו ציונים. "יש ברשותך מבחר אפשרויות להגיע לשם." המשיך האוטומט, "יש את הקו המסורתי בדרך הציורית באוטובוס, יש את הקו המהיר הכולל מספר תחנות בדרך, ויש את קו הסופר אקספרס. באיזה אמצעי תרצה לנסוע?"

"כמה זמן לוקח הקו המהיר?" שאל צבי.

"שאלה מעולה!" השיב האוטומט. 'שוב מחלק לי ציונים' חשב צבי.

האוטומט המשיך "הקו המהיר לוקח כשעתיים בדרך כלל, אך בימים עמוסים, כמו היום למשל, בשל העצירות, משך הנסיעה עלול להימשך עד כדי שעתיים וחצי. אם משך הנסיעה חשוב לך, אני רואה צורך לציין שקו הסופר אקספרס שלנו, העושה שימוש בטכנולוגיה יפנית יוצאת מגדר הרגיל, עושה את הדרך ללא עצירות כלל, ומגיע ליעד בתוך כחצי שעה בלבד."

"חצי שעה?" שאל צבי בהפתעה.

"אתה צודק! חצי שעה בלבד באמצעות הטכנולוגיה היפנית החדישה. האם תרצה להשתמש בקו זה?"

"בטח זה יהיה מחיר מופקע, אבל בוא נראה. כן."

"נהדר! בהתאם לתקנון מיר"י שירותי תעבורה ('מהר יותר, רחוק יותר' הוא סימן מסחרי רשום) עלי לוודא - אם ברצונך לנסוע בקו הסופר אקספרס, אנא ציין זאת בפירוש בתשובתך הבאה. האם תרצה להשתמש בקו הסופר אקספרס?"

וריד החל מקפץ במצחו של צבי. "כן, אני מעוניין להשתמש בקו הסופר אקספרס. נודניקים."

"מופלא! ותודה לך על שאישרת. אני מתנצל על אי הנוחות."

"מתנצל בתחת שלי…" מלמל צבי.

"אינני מכיר את היעד הזה. האם תרצה לשנות את יעד הנסיעה?"

"לא, לא, יצור מטופש, אני עדיין רוצה לנסוע לאילת."

"קסום!" השיב האוטומט "מהיכן תרצה לצאת לדרך?"

"מהיכן נראה לך? מפה כמובן! מנהריה."

"מדהים! האם אדוני זקוק לאמצעי שמיעה? הבחנתי כי הרמת את קולך בפניה הקודמת."

צבי לקח נשימה עמוקה ונאנח.

"אין צורך, בוא נתקדם כבר."

"יופי! אני שמח לשמוע ששמיעתך תקינה. מתי תרצה לצאת לדרך?"

"ברצינות אתה שואל או שאתה צוחק עלי?"

"אני מסוגל לספר מגוון בדיחות, אך אין זאת מתפקידי לעשות זאת בהיותי אוטומט לרכישת כרטיסים. אם ברצונך שאעשה זאת, אוכל למלא עבורך טופס בקשה מיוחד בנושא להנהלת מיר"י שירותי תעבורה (סימן מסחרי רשום). האם תרצה שאצא מתהליך הזמנת כרטיס הנסיעה ואתחיל למלא את הטופס?"

"לא, לא! חס ושלום! אני רוצה להמשיך בהזמנה. חפש לי את הנסיעה הקרובה, בבקשה!" את המילה האחרונה אמר צבי בנהמה מיוסרת.

"מהמם! האם תרצה כסא שמור? ללא שמירת מקום, לא מובטח שתוכל למצוא מקום ישיבה באזור המיועד למקומות לא שמורים. אנו מתנצלים על אי הנוחות."

הוא עוד לא ידע כמה יעלה הכרטיס, אבל עם תיק גב וטרולי וכאבי הגב שלו, הוא לא רצה למצוא את עצמו עומד עם כל הכבודה, גם אם זה רק לחצי שעה.

"כן" אמר צבי, ומחשש שהאוטומט ידרוש תשובה מלאה מיהר להוסיף "אני מעוניין בכסא שמור."

"תודה רבה לך אדוני על ההבהרה במקום! היכן תרצה לשבת? סמוך לחוטם, באמצע או סמוך לזנב?"

"לא הבנתי" השיב צבי, מבולבל.

"אזכיר שוב שההצעה לעזרי שמיעה עדיין עומדת בעינה. אחזור כעת על השאלה, היכן תרצה לשבת? סמוך לחוטם, באמצע או סמוך לזנב?"

"מה זאת אומרת חוטם? זאת רכבת או חתול? על מה אני נוסע?"

"שאלות מרתקות! חוטם הוא איבר חישת הריחות במגוון רחב של בעלי חיים כגון יונקים." התחיל להשיב האוטומט וצבי גלגל עיניים, אך שתק מחשש שזה ירחיק אותו עוד יותר מהכרטיס הנחשק. האוטומט המשיך, "אמצעי התחבורה איננו רכבת ואיננו חתול, אלא הטכנולוגיה המתקדמת ביותר היישר מיפן! דרקון בַּיוֹנִי משודרג בבינה מלאכותית ומציאות רבודה המאפשר לו להיות עובד ואמצעי תחבורה של מיר"י שירותי תעבורה (סימן מסחרי רשום) בעת ובעונה אחת! כמו כן, סלח לי על חוצפתי ועל הישירות, אך יתכן שאדוני מעט מבולבל. אדוני אינו נוסע, אלא עומד במקום ומשוחח עימי, אוטומט של מיר"י שירותי תעבורה (סימן מסחרי רשום), לצורך הזמנת כרטיס. אחזור כעת על השאלה, היכן תרצה לשבת? סמוך לחוטם, באמצע או סמוך לזנב?"

צבי מצא את עצמו בוהה באוטומט ולא מסוגל להשיב.

"לא שמעתי תשובה" אמר האוטומט לאחר כמה רגעים של שתיקה. "אם לא תתקבל תשובה בדקה הקרובה, תהליך ההזמנה יתאפס, עמכם הסליחה." ושעון החל סופר לאחור את השניות על המסך.

צבי התעשת "לא, לא, זה בסדר, אני פה, בוא נמשיך."

"מקסים! אחזור כעת על השאלה, היכן תרצה לשבת? סמוך לחוטם, באמצע או סמוך לזנב?"

"סמוך לחוטם… אני חושב."

"בחירה מעולה אדוני! קו הסופר אקספרס הבא יוצא לדרך בעוד כרבע שעה מרציף חמש שנמצא במרחק שש דקות הליכה קלה מכאן. כסא יבחר עבורך בתא הקדמי הסמוך לחוטם. עלות הנסיעה לכיוון אחד מנהריה לאילת כולל שמירת מקום היא ארבע מאות עשרים ושלושה שקלים. תוכל לקחת איתך טרולי ותיק כגון תיק גב בהתאם למשקלים ולמידות המותרים על פי התקנון של מיר"י שירותי תעבורה (סימן מסחרי רשום). העליה לדרקון עם כרטיס נסיעה בתוקף בלבד. האם תרצה שאנפיק לך כרטיס?"

בפעם הראשונה בכל התהליך המייגע הזה צבי הופתע לטובה על שלא הולכים לעשוק אותו. 

"כן, תנפיק לי בבקשה."

"כמה נפלא!" השיב האוטומט ומשהו בתוכו התחיל להשמיע חרחורים של הדפסה, ולאחר דקה מייסרת של המתנה, כרטיס הופיע מפתח באוטומט. צבי לקח את הכרטיס וקרא את הפרטים.

"תודה שנעזרת בשירותי האוטומטים של מיר"י שרותי תעבורה (סימן מסחרי רשום). אנו מקווים שנהנית מתהליך ההזמנה ומאחלים לך נסיעה נעימה. האם תהיה מעוניין להשיב על סקר שביעות רצון קצר?"

"לא!" השיב צבי.

"תודה רבה על המשוב!" השיב בשמחה האוטומט. 

---

נכתב באחד בנובמבר במסגרת אתגר סיפורונובמבר 2025.

התמונות נוצרו בעזרת Microsoft Designer ו- Tensor.art.