זהירות, מדברים פה קצת על מחלות
"אבל אימאאאא! מתי גם אני כבר אדבק?" שאל אריה.
"אני לא יודעת חמוד, זה יכול לקחת זמן, אי אפשר לדעת מראש" נחמה ענתה, נמנעת מלהזכיר את מילת העי"ן.
"אולי הוא עמיד" הוסיף אחיו הצעיר צבי, שכבר נדבק במחלה לפני שנתיים.
'שיט' חשבה נחמה. "אי אפשר לדעת" מיהרה לאמר בקול רם, אבל הנזק כבר נעשה. היא ראתה דמעות בעיניים של אריה הקטן. הוא כל כך רצה שיצמח לו זנב.
"צבי, לך לחדר שלך" אמרה נחמה.
"אבל מה עשיתי?!"
"לך לחדר שלך, עכשיו. תעשה מה שבא לך, אבל בחדר".
"אוף!" הוא הלך לחדרו ובעודו מקשקש בזנבו, דאג שבכל צעד ישמעו עד כמה הוא כועס על חוסר הצדק שנעשה לו. נחמה עוד הספיקה לשמוע אותו ממלמל "אפשר לחשוב מה כבר עשיתי".
"חמוד," אמרה נחמה לאריה, "עוד מעט יום הולדת 12 שלך. אם עד אז לא יקרה כלום. אז..." היא עברה ללחישה "אולי ניקח אותך למסיבת הדבקה." היא הציצה לוודא שצבי לא בטווח שמיעה.
אריה משך באפו "מה, באמת?" הוא הביט בעיניה.
"כן, רק אל תספר לאבא".
למען הסר ספק - אני נגד מסיבות הדבקה. אם קיים חיסון, עדיף להתחסן. תהיו בריאים ❤️
התמונה נוצרה באמצעות Midjourney.