ריח הגופרית היה בכל מקום והחום היה נורא. הוא כבר סיים את רוב אספקת המים שלקח, והרגיש כאילו כבר הזיע את כל מה ששתה ב... כמה זמן הוא כבר היה שם? שלושה מקטעים? אולי. הוא לא חשב שישהה שם כל כך הרבה זמן, הוא לא האמין עד עכשיו לסיפורים של סורודויי-סמה שהיצורים האלה מסוגלים להיות חמקניים כל כך. הוא היה עייף, מתוח ועצבני מכך שנדרש להיות כל משך הזמן הזה בהיכון לשלוף את החרב.
רחש נשמע מימין, שהזכיר קצת לגאנקו חיכוך בין עור של נחש גדול לאבן, אבל גם קצת אחר. הוא הציץ בזהירות מעבר לפינה וראה דרקון כחלחל מבולבל, שנראה כאילו הוא מנסה להחליט לאן כדאי לו ללכת. הוא היה ממש קטן, בקושי שלושה מטרים באורך ובעובי רגל של סמוראי מאומן היטב. אבל גאנקו לא יכל לחזור בידיים ריקות. הוא היה חייב להשיג לפחות שן דרקון אחת וקצת כבוד. אומנם אין הרבה כבוד בלהביס דרקון צעיר כל כך, אבל הוא לא יכל להתמהמה עוד, כשהוא כמעט ללא מים, וסמוך כל כך ללוע הר הגעש. הוא הסתער, וקיווה שלא יישארו עליו קשקשים כחולים.