״אני לא מבין למה היית צריך שאבוא ללוות אותך״
״כבר התנצלתי בפניך. מה עוד אתה רוצה שאעשה?״
״שתמצא את הדרך חזרה לשביל. לא הבנתי ממה אתה מתבייש כל כך״
״הי, זה שאני הולך על ארבע לא אומר שאני לא צריך קצת פרטיות מידי פעם. אני תבוני לא פחות ממך. אולי אפילו יותר בהתחשב בזה שהראש שלך מלא קש״
״קדימה, תזרע לי מלח על הפצעים״ הוא הושיט את ידיו קדימה, כפות ידיו הדקיקות מופנות כלפי מעלה.
״אוי, תפסיק כבר עם ההצגות האלה. כולנו יודעים למה אתה מחפש את הקוסם.״
״לא שאתה עוזר לי עם זה במיוחד. בגללך מי יודע מתי נצליח לצאת מהסבך הזה.״
״היינו חייבים להיכנס מעט לעומק, מה הטעם לעשות את ענייני בצד השביל אם בזמן שאני מטיל את מימי, הפנים שלי מופנות אל כל שאר החבורה?״
״מעט? הלכנו חמישים מטר לפחות לפני שהתחלת להרגיש נוח. תגיד, אתה לא יכול לרחרח את הדרך חזרה?״
״אני אריה! לא כלב״ הוא אמר והפנה את מבטו בעלבון וגבותיו הצטופפו.
״ברור כשמש, אבל גם לאריות יש חוש ריח מפותח, לא?״
האריה זז באי נוחות ומלמל בלחש ״אני טטרן.״
נכתב כתרגיל בהרצאה של ד"ר קרן לנדסמן בכנס נקודת מפנה 5 (2018).