הטיול השלישי ליפן - יום #20 סיור במפעל הסויה של קיקומן וסדנת קארי אצל איימי

Roey Solomonovich
7 hours ago
5 min read

11-11-2025

במהלך תכנון הטיול נרשמנו מראש לסיור במפעל הסויה של קיקומן. המפעל נמצא במרחק של כשעה נסיעה מהמלון והסיור אמור היה להתחיל בשעה 9:00, אז התחלנו את היום ללא ארוחת בוקר, אבל לקחנו לנו שוקו takeaway באדיבות האוטומט בלובי המלון.

יצאנו לדרך שכללה שתי החלפות רכבת והגענו ב-8:20 לתחנת היעד שזה בדיוק כל מה שהיה בה - תחנה, וזהו. אני לא בטוח שאפילו היה שם אוטומט למשקאות, דבר שביפן מלמד שהגעת למקום שהוא ממש חור. גם בסביבה הקרובה לא היה שום דבר שדומה לבית קפה ושגם פתוח בשעה מוקדמת זו של הבוקר. התקדמנו למפעל של קיקומן ושומר קיבל אותנו בכניסה, איתר את שמנו ברשימת המוזמנים (שכללה בערך שלושה) והשאיר אותנו להמתין בחוץ לתחילת הסיור. בשלב מסוים שלפתי חם צוואר ורגע אחרי שהספקתי לסדר אותו, מדריכת הסיור הזמינה אותנו להמתין בפנים. אולי הבחינה שקר לנו. נחמד מצידה :)

Kikoman factory - Large industrial facility with several tall white silos under a cloudy sky. Red logos on silos. Orange fence in foreground. Quiet atmosphere.

הסיור התחיל בסרטון תדמית והסברים על ההיסטוריה של החברה ועל תהליך הייצור המסורתי. בזמן הסרטון הצטרפו אלינו שני זוגות (שהגיעו באיחור) כך שבסך הכל היינו שישה. מרכז המבקרים נראה גדול מאד וערוך לקבל קבוצות גדולות הרבה יותר - כנראה שהוא מיועד לתיירות פנים ובתי ספר ופחות לסיורים של תיירים. המדריכה דיברה אנגלית בערך באותה מידה שאני מדבר יפנית. לא משהו. אבל היא הייתה ממש נחמדה וסך הכל הצלחנו להבין את מה שהיא מנסה להסביר ובכל מקרה רוב ההסברים נעשו ע״י השמעת קטעים מוקלטים מראש באנגלית. הסיור היה מעניין מאד, והסביר את תהליך הייצור של רוטב הסויה:

בישול פולי סויה וערבובם עם חיטה קלויה וגרוסה
אילוח התערובת עם פטריית אָסְפֶּרְגִּ׳ילוּס (Aspergillus) מזן יחודי שפותח ע"י החברה ומתן תנאים מתאימים של חום ולחות (לגידול הקוג'י)
הוספת מים ומלח והתססה למשך כחצי שנה
סינון דרך יריעות בד וסחיטה איטית (Pressing) למשך 24 שעות.
לאחר הסחיטה מתקבלים מספר תוצרים ותוצרי ביניים:
פרקציה מוצקה המשמשת כמזון לבעלי חיים או כדשן, פרקציה נוזלית שהוא רוטב הסויה הגולמי (nama shōyu) ופרקציה נוזלית עליונה (שומנית) המשמשת לשריפה ולהפקת חום בתהליך התעשייתי במפעל.
החלק הנוזלי עובר סינון עדין, ולאחר מכן מבוקבק כרוטב סויה לא-מפוסטר (nama shōyu) או עובר פיסטור (hi-ire) ומבוקבק, בהתאם לסוג המוצר. הגרסה הלא מפוסטרת עוברת סינון שמיועד לנקות ממנה את השמרים החיים.

The ingredients needed for manufacturing Soy Sauce: Bottles of soybeans, wheat, and salt with red caps on a table. A soy sauce bottle and informational sheet with ingredients listed. Background features wheat design. — הרכיבים הנדרשים לייצור ליטר אחד של רוטב סויה: 180 גרם פולי סויה, 180 גרם גרעיני חיטה,165 גרם מלח, 5 ליטר מים, חום ואהבה

בהמשך הסיור הראו לנו את סוגי האריזות השונות עבור השווקים השונים, ואת התפתחות האריזה עם השנים (מחביות לפחים, לבקבוקי זכוכית ופלסטיק), ובסוף הסיור כל מבקר קיבל מתנה בקבוק סויה לא מפוסטרת. משם המשכנו עצמאית לקפיטריה (שמגישה גלידה בטעם סויה (עדינה וטעימה) וסיבוב בחנות מזכרות.

Soy sauce flavored Ice-cream vending machine with colorful buttons for various items, labeled in Japanese and English. Yellow, black, and white design with coin slots. — **מכונה למכירת גלידת סויה בקפיטריה. משלמים במכונה, מקבלים פתקית ואיתה הולכים לקבל את הגלידה מהמוכר**

מהסיור במפעל קיקומן התגלגלנו לנו לשינג׳וקו לחנות ספרים גדולה שרציתי לבקר - Kinokuniya. בדרך לשם עצרנו לצהריים במקום שנתקלנו בו על הדרך (Yayoiken Yoyogi). לאחר מכן עשינו עצירה נוספת בסטארבקס, כי אנחנו שמנים ברוחנו, וכי היינו צריכים מקום נוח לעבוד בו על לפטופ להתמודד עם כמה נושאים בירוקרטיים דחופים. משם חזרנו למסלול והלכנו לחנות הספרים - קומה שלמה גדולה של ספרים שרובם ככולם באנגלית במגוון רחב של תחומים, כולל מדפים נאים עבור מד״ב, פנטזיה וכמובן מנגה. אספתי לי מספר ספרים ומצאנו גם כמה שטויות נחמדות, ואחרי שמיציתי את ההתפלשות בספרים, שילמתי והלכתי למצוא את רועי שבינתיים עבר להעביר את הזמן בסניף Hands הסמוך.

לאחר מכן החלטנו לחפש יוניקלו ומצאנו שיש סניף ממש באותו בניין. אחרי ברבור קל, מצאנו את המעלית הנכונה והגענו לחנות. גם כאן אספנו לנו מספר פריטים, רובם גרבים. קיוויתי למצוא פריטים מגניבים כמו חולצת ה-״Pikachu is recharging" שקניתי בביקור הקודם, אבל הכל היה בגוונים החלקים והלרוב משעממים של יוניקלו. היעד הבא שלנו היה סדנת קארי במיקום יחסית מרוחק שקבענו לשעה 17:00, והיה לנו הרבה זמן. החלטנו לעשות עצירה לעוד קפה. ועוגה.

לסדנת הקארי של איימי נרשמנו כמה חודשים טובים לקראת הטיול, ממש ימים ספורים לפני תחילת המלחמה עם איראן. המייל שלה ששאל לגבי העדפותינו הקולינריות (צמחוני או בשרי, מידת חריפות רצויה) תפס אותנו בממ"ד בין מטחי הטילים ורק הוסיף לתחושת הטירוף הכללית, וענינו עליו למרות שבאותו רגע לא היה דבר שנראה רחוק יותר מהטיול ליפן...

למרות הכל, הטיול אכן יצא לפועל, והגיע יום הסדנה. בבוקר איימי שלחה לנו הודעת ווטסאפ בה כתבה שהעגבניות היום יקרות, ואם יש לנו התנגדות שתחליף את העגבניות בסלט בירק אחר (כמובן שלא התנגדנו). כדי להגיע לסדנת הקארי היינו צריכים למצוא את דרכנו דרך תחנת שינג׳וקו. חיפשנו קו מסוים, עקבנו אחרי השלטים, עד שפתאום הם הצביעו למקום לא ברור. בחרנו אופציה אחרת ונסענו איתה. אם יש מקום שקל ללכת בו לאיבוד, זאת התחנה הזאת.

עקבנו אחרי ההנחיות שבמפה שאיימי שלחה לנו יום קודם וחששנו מעט לאחר בשל ההתברברות בתחנת הרכבת. בסופו של דבר הגענו בזמן, והופתענו לגלות שמדובר בסדנה פרטית (על פי המחיר, שהיה לא זול, תיארנו לעצמנו שמדובר בסדנה עם מספר משתתפים קטן, אבל לא הבנו שזו סדנה פרטית...).

איימי כיבדה אותנו בתה, ואז שלחה אותנו להפשיל שרוולים, לרחוץ ידיים ולהתחיל לעבוד. התפריט כלל סלט של ירק יפני דמוי תרד ברוטב שומשום קלוי וסויה, אורז לבן, טונקצו (Tonkatsu, שניצל חזיר בציפוי פירורי פנקו) או ירקות מטוגנים, וכמובן גולת הכותרת תבשיל קארי יפני.

איימי דיברה אנגלית טובה והשיחה היתה נעימה וקולחת. סיפרנו על עצמנו ועל ישראל, והיא סיפרה על עצמה ועל יפן, תוך מתן הנחיות בישול. כשרועי לא ביצע את ההנחיות שלה במדויק היא נהמה קלות, ובחלק מהמקרים הרביצה (בעדינות!) על כף ידו. לא קראנו מספיק לעומק את תיאור הסדנה, ולכן מעט הופתענו לגלות שלא מכינים את תבשיל הקארי "מאפס", אלא מקוביית Curry roux מעיין קוביות "תיבולית" אותן ממיסים בתבשיל הירקות והיא שעושה את כל הקסם.

כשגמרנו לבשל, איימי הוציאה שתי צלחות, הנחתה אותנו איך להרכיב את המנה (אורז, קארי וטונקצו או ירקות מטוגנים מעל) ואמרה לנו בתאבון. כשראינו שהיא לא אוכלת איתנו הפננו את תשומת ליבה שנשאר עוד המון אוכל וביקשנו שתצטרף לאכול איתנו. לאחר היסוס קל היא הסכימה. כשרועי אמר לאיימי שעכשיו היא "חייבת" להסביר לנו איפה קונים את ה- Curry roux ואיך בוחרים אותו, היא חייכה בערמומיות, ואמרה שאם נעזור לה לשטוף כלים ולסגור את הסטודיו, היא תיקח אותנו לסופר קרוב ותסביר לנו איך לבחור Curry roux. הסכמנו, ובסיום האוכל הפשלנו שרוולים ותרגלנו שטיפת כלים זוגית, דבר שלא עשינו כמה שנים טובות מאז הצטרף המדיח לביתנו הצנוע. כשסיימנו איימי נעלה את הסטודיו, שחררה את אופניה ממתקן האופניים בחזית הסטודיו, והחלה לצעוד במרץ לצד האופנים במהירות מפתיעה בעודנו מנסים להדביק אותה.

כשהגענו לסופר רועי לקח סלסלה להעמסת המצרכים. איימי היכתה את ידו בעדינות, נהמה, וציינה שבשביל Curry roux לא צריך סלסלה. היא לקחה אותנו למדף עמוד Curry roux של יצרנים שונים, הראתה לנו איך לזהות את רמת החריפות והמליצה לנו על מספר יצרנים. בשלב זה הודנו לאיימי, ציינו שמכאן נסתדר לבד, ליווינו אותה ליציאה מהסופר, ולאחר שהתרחקה רועי לקח סלסילה וחזרנו להעמיס בערך חצי מסוגי ה-Curry roux שהיו על המדף...

המנות שבישלנו בסדנה. אושר גדול.

השלל: מימין Curry roux של מגוון יצרנים, משמאל אינסטנט קארי מוכן שדורש רק דקה וחצי של חימום במיקרו ויש לך ארוחה חמה וטעימה. מבין הדברים שהכי כדאי להביא מיפן. לשני המוצרים תוקף ארוך יחסית.

לאחר מכן יצאנו לדרך חזרה למלון. קו רכבת שעצר קרוב לסופר הגיע ממש עד המלון שלנו, והפעם גילינו שיש חיבור ממש מהתחנה אל המלון. תחנה ערמומית. נכנסנו למלון, שתינו שוקו בלובי ועלינו לחדר לסגור את היום.