טוקיו (23-11-2024)
זה היום הלפני אחרון של הטיול שלנו. התחלנו את היום בלוגיסטיקה: אריזה, ארוחת בוקר וצ'ק אאוט לטובת החלפת חדרים. כשהזמנו את המלון דרך booking לא היה חדר פנוי לכל שלושת הימים האחרונים, ונאלצנו להזמין שני חדרים שונים: חדר אחד ליומיים הראשונים, וחדר שני בהזמנה נפרדת ליום האחרון. את המזוודות השארנו ארוזות בחדר, וצוות המלון העביר אותם מאוחר יותר לחדרנו החדש.
התחלנו את היום בנסיעה למוזיאון נזו (Nezu). המוזיאון עצמו קטן יחסית ומכיל מספר תערוכות קבועות ומתחלפות, בעיקר של פריטים יפנים עתיקים, פסלי בודהה ואביזרי נוי, אבל עיקר החוויה היתה בגנים הנהדרים של המוזיאון. מזג האוויר היה נפלא, השמים היו בהירים והשמש זרחה והוסיפה לגנים גם משחקי אור וצל בין האזורים המיוערים והמוצלים לבין האזורים הפתוחים. בגנים יש גם בית תה אבל לא הזמנו אליו מקום מראש והוא היה מלא, כך שנאלצנו לוותר על הביקור בו.
לאחר שוטטות של שעתיים במוזיאון ובגנים עברנו בחנות המוזיאון הקטנה וקנינו כמה מזכרות (גלויות ומפית בד עם צילומים של יצירות המוצגות במוזיאון (של חתולים כמובן).
בבוקר בדרך למוזיאון נתקלנו בחנות שמבעד לחלון הראווה שלה ניתן היה לראות פסלים עצומים של פנים, מפוסלים באופן מאוד מציאותי, עם זרועות רובוטיות שמזיזות אותם ונותנות להם הבעות שונות. החנות היתה סגורה אז צילמנו רק בחוץ. אחרי הביקור במוזיאון עברנו שם שוב בדרך לתחנת הרכבת ואז ראינו שהחנות נפתחה, שמדובר בחנות משקפיים, ושיש שם איזשהו אירוע קידום מכירות בשיתוף עם החברה שמפיצה את המשחק Tekken8. היה גם איזשהו משחקון משעשע ויצאנו משם עם קופסת משחק שנושאת את דמותנו (אפילו הוסיפו לדני קצת שיער 🤭).
המשכנו ברגל לחלק השני של היום, קניות של מתנות ואוכל יפני בחנות דון קיחוטה (המוכרת גם בכינוי המקומי שלה "דונקי"), אבל לא סתם דון קיחוטה, אלא סניף מגה דון קיחוטה! ואפילו עם דגל גאווה בכניסה. במובן מסוים החנות הזאת היא סוג של "גרסה פיזית של עלי אקספרס" ובאמת יש שם הכל, אוכל מכל סוג, חטיפים, ביגוד, כלי בית, אלקטרוניקה, מה שרק תרצו (או לא תרצו) תשע קומות של רעש, בלגן ומבחר אין סופי של מוצרים. לקחנו סלסילה, ועוד אחת, ואז עגלה שבה מניחים את הסלסלות.. ואז עוד סלסילה כי בעגלה יש מקום לשלוש🤭. מילאנו את העגלה בכל טוב (מתנות ושוקולדים) ועלינו לקומה השישית לשלם בקופות ה tax free. היו 25 קופות פעילות. טירוף מוחלט. שילמנו ויצאו לנווט בחזרה למלון, שהיה קרוב לתחנת שינג'וקו.
יום קודם כבר הסתובבנו בתחנה דיי בקלות, ובטיול הקודם אפילו חרשנו אותה בכוונה כדי למצוא את העין של שינג'וקו (למי שרוצה תזכורת יש כאן קישור), אבל הפעם התברברנו כהוגן. לא הצלחנו למצוא את היציאה... שום יציאה... נראה שהתחנה נזכרה שהיא רעבה... צרחות (רפרנס כאן). בסופו של דבר הצלחנו לצאת מהתחנה (באחת מהיציאות המרוחקות מהמלון) והמשכנו את הדרך בהקלה מחוץ לתחנה הערמומית. בכניסה למלון קנינו ארוחת צהריים בחנות ה-7Eleven ועלינו לחדר לפרוק את הקניות ולטרוף את מה שצדנו לצהריים (אוניגירי, מים, ושקית קטנה של פירות אדומים שנראו כמו גרגרי יער גדולים אך התגלו כשזיפים קטנים וחמוצים במיוחד).
לאחר ארוחת הצהריים, ומנוחה קצרה במלון, המשכנו ליעד הבא, קפה קפיברות! טוב, לא בדיוק קפה אלא מתחם ליטוף שנמצא במפתיע בקומה התשיעית של בניין בשכונת מגורים. הגענו באיחור קל לאחר ניווט מאתגר (שוב בתחנת שינג'וקו, אבל כבר התלוננתי עליה מספיק) עברנו תדריך, חיטאנו ידיים ונכנסנו לביתן של שלוש הקפיברות הצעירות ונילה, יאמבו ופאנץ' (תמונה).
במתחם כבר היו ארבעה זוגות וילדה, שני עובדים של המתחם ושלוש הקפיברות שהיו קטנות מהמצופה. הסבירו לנו שהן צעירות וצפויות לגדול בעוד כ-30%. היות וכל אחד מהאורחים קיבל כוס עם עלי בננות (ולאחר מכן גם כופתאות של אוכל יבש) הקפיברות נגשו בשמחה, אכלו את מה שהצענו להן, וכמו בשיר "פרח נתתי לנורית" הלכו לשחק עם ילד/ה אחר (שעדיין היו להם עלי בננות). שמענו קצת הסברים על סדר היום של הקפיברות, המפעילים האכילו אותם עוד וכל מי שרצה, הצטלם איתן במגוון פוזות. בהמשך כשהן רבצו על המזרנים, המפעיל הוציא מכיסו מתקן המיועד למסג' קרקפת והתחיל לעסות איתו את גבן התחתון של הקפיברות שבתגובה התחילו לצייץ בשמחה והתהפכו על הגב ככלב מרוצה. בתום הזמן נפרדנו מהקפיברות והמשכנו הלאה. לסיכום: חיה חביבה אך אדישה, היה הרבה יותר כיף לשחק עם הלוטרות ועם לוחמי הסומו.
בדרך למלון עצרנו בסופר מקומי לקנות עוד מעט מוצרי מזון יפני מזוהים חלקית, ואף עשינו סיבוב זריז ביוניקלו שם רכשתי גרבים במגוון צבעי הקשת וחם צוואר עם מראה כללי של כרובי (זה נעיםםםם).

לאחר שפרקנו את הקניות במלון יצאנו לאכול ארוחת ערב. החלטנו לנסות למצוא מסעדת קארי כי בכל הטיול אכלנו קארי רק פעם אחת). מצאנו מסעדת קארי עם המלצות בגוגל ושגם היה בה מקום (למעשה היתה כמעט ריקה) הזמנו את המנות ממכונה אוטומטית ביפנית בעזרתו של גוגל טרנסלייט. לקחנו מנות קארי שונות, דני בחר לשתות בירה ואני לקחתי לאסי מנגו (הפתעה משונה ולא אופיינית למסעדות אלו). למנה שלי בחרתי להוסיף מעט חריף (היתה אופציה להוסיף הרבה חריף, שטוב שלא בחרתי בה...). שתי המנות הגיעו, ושתיהן היו חריפות מאד ברמה שלא ניתן היה להרגיש את טעם המנה. בניסיון להציל את המצב גם דני לקח לאסי מנגו ואת כל האורז שהשארתי, אבל שנינו לא הצלחנו לסיים את המנות מרוב חריפות. לאחר שארוחה הביסה אותנו, צעדנו למלון חריפים, רצוצים ומעט פחות מרוצים וסגרנו את היום.
______________________
אהבתם? תנו לייק ❤️
יש לכם מה לומר? יש גם מקום לתגובות 📝
______________________
Comments