הטיול השלישי ליפן - יום #8 Kurobe Gorge railway וטוֹיָאמַה

Roey Solomonovich
Dec 27, 2025
3 min read

30-10-2025

קמנו בבוקר, התארגנו ליציאה וירדנו לאכול ארוחת בוקר יפנית בחדר האוכל. ארוחה עם מבחר זהה לאתמול, כך שידענו לבחור מראש את המנות הטעימות (מי שאמר שקורנפלקס זו ארוחת בוקר של אלופים לא ניסה שרימפס בטמפורה 🤭).

מזג האוויר היה נהדר. שמיים כחולים, שמש חמימה וטובה, אושר גדול. מזג האוויר הזה ליווה אותנו לאורך כל היום. צעדנו ברגל 20 דקות לתחנת הרכבת של טוֹיָאמַה, השלמנו קפה to-go לקחנו את השינקנסן לתחנת Kurobe-Unazukionsen (תחנה אחת), שם החלפנו לרכבת רגילה שנסעה בין שדות אורז ובתי חווה מבודדים. ירדנו בתחנת Unazuki והלכנו מרחק כמה עשרות מטרים לתחנת היציאה של הרכבת הנופית של Kurobe Gorge. החלפנו את ברקוד ההזמנה מהאינטרנט בכרטיסים פיזיים והמתנו לעליה לרכבת. הזמנו מקום בקרונית פרימיום - קרונית סגורה (עם כסאות מחוממים!) להבדיל מהקרוניות האחרות ברכבת שהיו קרוניות פתוחות, כלומר ללא זגוגיות. המקומות בקרון עצמו לא מסומנים, אז התייעצנו עם הבינה המלאכותית החביבה עלינו (איש איש ובינתו) באיזה צד של הרכבת כדאי לשבת על מנת לקבל זווית ראיה טובה יותר לנוף. שתי הבינות המליצו לשבת בצד הימני של הקרון בדרך הלוך (וצדקו...).

הנסיעה אורכת כ-45 דקות לכל כיוון והרכבת מתפתלת במסלול יפיפה עם נוף לערוץ נהר Kurobe עם מי טורקיז שזהרו בשמש הטובה, נקודות תצפית מעניינות על גשרים ציוריים, תחנת כח המעוצבת כטירה, וסכר עצום. הנסיעה מסתיימת בעצירה של 20 דקות בתחנה האחרונה - תחנת Nekomata (בעבר המסלול המשיך הלאה אך המסילה נפגעה ברעידת אדמה ולא תתוקן עד 2026). מקור שם התחנה, היחידה ביפן ששמה כולל חתול (לפי השלטים במקום), אינו ברור וברשת יש הסברים סותרים לגביו. בתחנה יש תצפית קטנה, אפשרות להצטלם ליד שם התחנה עם אביזרי חתול, וכמובן שרותים. לאחר עצירה של 20 דקות חוזרים לקרונות המקוריים ומתחילים את הדרך חזרה לתחנת Unazuki.

בהמשך סיירנו באיזור התחנה, כולל צעידה לנקודת תצפית שכמות הצרעות שעופפו סביבה גרמה לנו לא להתגרות במזל (או בצרעות), לצלם (בעיקר את עמדת התצפית עצמה שהייתה נאה) ולחזור חזרה. וכמובן שהייתה גם עצירה קלה לקינוח.

כשהגענו חזרה לתחנת טויאמה החלטנו לאכול ארוחת צהריים קלה: קנינו סושי to-go בתחנת הרכבת והתיישבנו לאכול אותו על ספסל בשמש באיזור הפתוח של התחנה. בין השאר אכלנו אוניגירי מיסו מעניין.

משם צעדנו כרבע שעה למוזיאון האומנות והעיצוב. במוזיאון מספר תצוגות, בין השאר תערוכה של יצירות של אומנים מערביים מפורסמים דוגמת פיקאסו, מירו, רוי ליכטנשטיין ועוד (בחלק מהתצוגות אסור לצלם, בחלק מותר, ובחלק... מותר לצלם רק קבוצת יצירות יחד ולא יצירה בודדת - ביפנית זה יותר מסובך🤭). המוזיאון גם כלל מרפסת עם פסלי דובים, פינת יצירה לילדים (עם כמה ציורי ילדים חמודים ממש) וגן פסלים שהוא גם גן שעשועים על הגג, שהצטלם נפלא בתאורת השקיעה.

מהמוזיאון לקחנו אוטובוס לאיזור המלון, ועצרנו לארוחת ערב בסושיה יוקרתית (עם דירוג 4.4! נכון לכתיבת שורות אלה). במסעדה היו כ-16 מקומות ישיבה על מעין בר, שמצידו השני עבדו במרץ שלושה טבחי סושי חייכנים והגישו סושי לסועדים מצידו השני של הבר. הסושי הוגש אחד אחד (כלומר רק לאחר שסיימת את הסוש, לרוב בביס אחד, יוגש הבא בתור). באופן מעט מטריד הסושי הוגש על דלפק הבר עצמו ללא צלחות, והדלפק נוגב עם מטלית בין סועד לסועד, באופן שלא נראה לי מתכתב עם שלט באנגלית המדגיש שלמקום חמישה כוכבים בבטיחות מזון.

לאחר המתנה של רבע שעה בתור (חדש! המתנה בתוך המסעדה!), הושבנו על הבר וקיבלנו תפריט באנגלית שהיה מצומצם מאוד ביחס לתפריט ביפנית שהופיע על הקיר (ושתרגמנו אותו באמצעות גוגל טרנסלייט בזמן שחיכינו בתור). בחרנו ארוחה קבועה של 10 מנות (כלומר יחידות) ניגירי בסגנון טויאמה (כלומר ממגוון דגים ופירות ים טריים שנידוגו באיזור העיר). המנות היו מצטיינות, וחלקן מיוחדות, דוגמת סושי עם יריעת ג'לי חמצמצה שנמסה בפה לנוזל, שלא היה ברור לנו ממה היתה עשויה). לחלק מהמנות לוותה הנחיה מהשף לאכול אותה ללא רוטב סויה.

בסיום הארוחה שילמנו (״במזומן בלבד!״ כמו שדרשו השלטים בכל מקום במסעדה) והתקפלנו למלון. סידרנו את המזוודות ותיקי היד וירדנו ללובי לשלוח את המזוודות ליעד הבא (דילגנו על קיוטו ושלחנו אותן ישר לטַקַמַאצוּ). בהמשך ערכנו שינויים במסלול של היום הבא (לאור תחזית לגשם בקיוטו ואוּגִ'י), ביקרנו שוב באונסן המלון ופרשנו לישון שבעים, עייפים ומאוד מרוצים.