קפה

"הקדמת" אמרה ויקי בעודה מבריקה ספל זכוכית מאחורי דלפק בית הקפה. "מה קרה?"

"התגעגעתי אליך" אמר רגב בחיוך שובבי.

"אהא… כן" היא הרימה גבה אחת, משורטטת בדייקנות.

"וגם יוסי ביקש שאנסה פעם אחת להגיע בזמן".

"זה", אמרה ויקי ועברה לכוס הבאה, "כבר נשמע יותר אמין".

"אבל גם באמת התגעגעתי!"

"אוווו… גם אני. עכשיו חמוד, לך תשים סינר ותכין את המכונה".

"יופי, אני רואה שאתה כבר מוכן" הופיע פתאום יוסי מהמטבח. "כבר מתחילות להגיע הזמנות" והמשיך לקופה בלי לעצור.

רגב מצא את המכונה כבר מופעלת וחמה, בטח יוסי הלחוץ הזה הדליק אותה חצי שעה מוקדם ממה שצריך. שיהיה, זה חשבון החשמל שלו. הוא ניקה דוחסן אחד שנשכח לא שטוף, פתח שק חדש של קפה וההזמנות התחילו להגיע.

"עמית!" הוא צעק.

זה היה קצת מוזר, כי כמעט שלא היו אנשים היום.

"אגם!"

אולי כולם יושבים בחלק המקורה בצד הרחוק שהוא לא רואה משם.

"רעות! אבי!"

היה קר בחוץ, אבל הייתה שמש טובה, אז בימים כאלה זה היה אזור ישיבה מבוקש.

"ויקי!"

הוא גם לא ראה מי אסף את הקפה.

"יוסי!"

כאילו הם חיכו כולם שהוא יסתובב אל המכונה לפני שהם זינקו לאסוף את הקפה שלהם.

"רגב!"

"זה בשבילך" אמר לו יוסי, מגיח משום מקום. "קח את הקפה ובוא".

"מה? אבל…"

"נו, נו, ותוריד גם את הסינר הזה" והוא הוביל אותו אל החלק המקורה, שם ישבו עמית, אגם והאחרים שברגע שראו אותו מתקרב הריעו ביחד "מזל טוווווווב!"

התמונה נוצרה באמצעות Bing