רכבת חצות

״נוסעים יקרים, לילה טוב וברוכים הבאים לרכבת חצות. הרכבת תקיף את פָּז-שתיים במהלך עשרים וארבע השעות הקרובות. עצרנו בתחנת תַּרְשִׁישׁ. התחנה הבאה היא אודם.״

לאה נכנסה לקרון של רכבת חצות, שמה את הטרולי על המדף, וּוִידְּאָה שהיא מתיישבת בכסא הנכון ששמרה לעצמה עם הזמנת כרטיס הנסיעה. אחרי שהתיישבה, פתחה את השולחן המתקפל והחלה לאכול את הארוחה שארזה לעצמה במסגרת ההכנות לנסיעה הארוכה המתוכננת לה. היא יכלה להרשות לעצמה לקנות משהו בקרון הקפיטריה, אבל מהניסיון שלה ושל קולגות שלה היא החליטה להימנע. זה ככל הנראה היה מזין, אבל בזה התמצו הדברים החיוביים שאפשר היה לומר על האוכל שם. אחרי האוכל, היא קראה קצת ולאחר מכן ניסתה לישון.

---

״נוסעים יקרים, לילה טוב וברוכים הבאים לרכבת חצות. הרכבת תקיף את פז-שתיים במהלך עשרים וארבע השעות הקרובות. עצרנו בתחנת אַחְלָמָה. התחנה הבאה היא ברקת.״

לאה התעוררה עם הכריזה על התחנה הבאה. היא הביטה סביב, נמתחה קצת ופיהקה. היא הסתכלה על השעון. אומנם על רכבת חצות השעה היא תמיד חצות, אבל השעון שלה היה מכוון על השעה המקומית של תחנת תרשיש ממנה יצאה לדרך. לאה החליטה שזה זמן טוב לעוד שינה.

---

״נוסעים יקרים, לילה טוב וברוכים הבאים לרכבת חצות. הרכבת תקיף את פָּז-שתיים במהלך עשרים וארבע השעות הקרובות. עצרנו בתחנת ברקת. התחנה הבאה היא טופז.״

לאה התעוררה שוב, לא רעננה כפי שקיוותה, אבל החליטה לא לנסות להמשיך לישון. במקום זה הלכה לקרון המלתחות, שטפה פנים וצחצחה שיניים להיפטר מהטעם הנורא שהיה לה בפה. היא לא לקחה איתה את המגבת שלה, וניגבה את הפנים עם מגבת נייר איומה שהשאירה עליה ריח לא נעים. היא שקלה לשטוף את הפנים שוב, ולנטוף מים כל הדרך חזרה למושב שלה, אבל ויתרה על הרעיון. בדרך חזרה הבחינה שהקרון שלה היה ריק למעט אדם אחד שישב בצד השני של השורה שלה מאז שעלתה לרכבת. הוא הביט החוצה בשעמום. לאה התיישבה במקומה והביטה בו בשקט עוד רגע.

״הי״ אמרה לאה, והאיש, מעט מופתע, הסתובב לפנות אליה ״שמתי לב שאתה על הרכבת עוד מלפני שאני עליתי. יש לך גם נסיעה ארוכה?״ שאלה לאה. ״אני ליטרלי נוסעת חצי פלנטה.״ נידבה.

האיש כחכך בגרונו ״כן, אפשר לומר ככה.״ אמר באופן לא מחייב.

״לאן אתה צריך להגיע? אני ממשיכה עד לֶשֶׁם, נסיעת עבודה.״

״יפה״ חייך מעט האיש שמולה. ״אין לי איזה יעד ספציפי, אני פשוט נוסע.״

״לא משנה לך לאן? אגב, שמי לאה.״ אמרה והנידה קלות בראשה.״גיא״ אמר גיא והסיר כובע דמיוני מראשו. ״לא משנה לי. למעשה אני מנסה להישאר על הרכבת כמה שאוכל.״

לאה הרימה את הגבות. ״אתה מנסה לשבור איזה שיא?״

״כן!״ אמר גיא וצחק ״האיש שהקיף את פז הכי הרבה פעמים ללא הפסקה.״

״תסלח לי שאני שופטת על בסיס היכרות של שתי דקות, אבל אתה לא נראה כמו הטיפוס שאובססיבי לשבירת שיאים איזוטריים.״

״נהפוך הוא, לכבוד הוא לי שאני לא נראה ככה.״ אמר גיא והשתהה לרגע, חיוכו דועך. הוא הפנה את מבטו לכיוון החלון ונראה שהוא שוקל מילים. ״אני לא יורד מהרכבת, כי אין לי חלופות טובות יותר.״ אמר, מבטו עדיין אל החלון.

״אני… צר לי לשמוע.״ אמרה לאה. ״אז אתה בעצם… חי על הרכבת?״

גיא החזיר את מבטו אליה ״כן, ביותר ממובן אחד. אני אוכל פה, ישן פה, משחק במשחק הכסאות כמעט בכל תחנה. ידעת שיש מושבים שכמעט אף פעם לא מזמינים אותם? רק אם ממש ממש עמוס.״

״לא ידעתי, אבל זה נשמע הגיוני, בטח יש כמה מושבים פחות טובים מכל השאר.״

״כן, כל מיני מושבים עם מעט מקום לרגליים או למזוודות, או קרובים מדי לשירותים. בכל מקרה, הרכבת הזאת היא פחות או יותר בית התמחוי שלי.״

״אתה רוצה לומר לי שאתה חי על ארוחת הערב שכלולה בכרטיס הנסיעה?״ לאה עיוותה את פניה.

״מתרגלים לגועל נפש הזה בשלב מסוים.״

״רגע, בכלל…״ התחילה לאה לשאול ועברה ללחישה כשהבינה מה היא עומדת לשאול ״בכלל יש לך כרטיס?״

גיא חייך מאוזן לאוזן ״זה הקטע המשעשע. כל כך סומכים פה על אנשים שיקנו כרטיס, שאין כרטיסן, ולא בודקים כרטיס בשביל השירותים המספקים פה. אז פעם במאה שנה כשאין לי ברירה מסיבה כלשהי, ואני יורד מהרכבת, השער מציג מספר שערורייתי בתור הסכום שאני אמור לשלם. הקופאי בשער מגרד את הראש, מחליט שזאת בטח תקלה של המערכת ונותן לי לעבור. מצד שני…״ אמר גיא וחיוכו נעלם ״אז אני צריך להתחיל לגרד כסף לכרטיס חדש.״

״איך בכלל הגעת לפז? כרטיס טיסה בין כוכבי הוא לא עניין זול במיוחד.״

״נכון, אבל הגעתי לפה כמהנדס כרייה. בהתחלה עבדתי לצד צוות משולב של אנשים ואנדרואידים שעם הזמן הפך יותר ויותר ממוכן, עד שהרובוטים למדו מספיק על מאמצי הכרייה המקומיים כדי שאפשר יהיה להחליף גם אותי. ובלי עבודה קשה לרדת מהאבן הזאת למקום אחר, במיוחד כש׳אבק כוכבים׳, התאגיד הארור ששכר אותי, לא טרח להציע שום חלופה או פיצוי.״

״ולא הצלחת למצוא שום דבר אחר?״

״רוב התעשייה פה מנוהלת על ידי ׳אבק כוכבים׳. ברגע שהם החליטו שאין להם צורך בך, קשה למצוא משהו שבכלל נראה רלוונטי.״

לאה נאנחה בקול. דממה שררה בינהם לכמה רגעים. ״זאת לא נחמה, אבל קצת להמתיק את הסיטואציה, אפשר להציע לך עוגית חמאה? הן מעולות! אני לא מוכנה לשמוע תשובה שלילית, אלא אם אתה אלרגי לחלב.״

גיא צחק. ״זה בסדר, אני לא אלרגי לחלב ואשמח לעוגית חמאה.״

---

״נוסעים יקרים, תודה שנסעתם ברכבת חצות. הרכבת תיכף תעצור עצירה קצרה בתחנת לֶשֶׁם. אנא וודאו שאינכם שוכחים חפצים אישיים מאחור.״

״גיא,״ קראה לאה ״זאת התחנה שלי, אז אני יורדת כאן. אבל רגע לפני שאני הולכת, אני רוצה שתחשוב על משהו.״ לאה הוציאה כרטיס והושיטה אותו לגיא. ״כאן יש את הפרטים שלי. אני ממש צריכה עוזר אישי. אני מנהלת בכירה בחברת ייעוץ. אומנם זה לא היה ראיון רשמי, אבל אני חושבת שנוכל להסתדר היטב, ושסט הכישורים של מהנדס כריה הוא מעל ומעבר למה שאני צריכה.״ גיא בא לומר משהו, אבל לאה עצרה אותו מיד. ״אל תענה לי עכשיו. תחשוב על זה בבקשה לפחות עוד תחנה אחת.״ גיא הביט בעיון בכרטיס שלאה נתנה לו והנהן. ״כן, כמובן, אחשוב על זה בחיוב. תודה.״ אמר והביט בה, עיניו לחות פתאום.

״להתראות, נסיעה טובה.״ אמרה לאה.

״להתראות…״ השיב גיא, וכשירדה מהקרון לא יכל לעצור את הדמעות.