ארטיק

״אמאאאאא!!!״ יבב דְּרוֹרְקִי בן השלוש וחצי, תוך כדי שהוא רוקע ברגליו הקטנות והיחפות עם כל צעד שהוא עושה בדרך לאיילה.

״הוא לקח לי את הארטיק!״ המשיך דרורקי ליבב על מר גורלו. מיד אחריו נכנס אחיו נועם, יחף גם הוא, עם ארטיק ביד. ״הוא משקר.״ אמר נועם. ״זה הארטיק שלי, אבל הוא רוצה לעצמו, אז המציא שלקחתי לו את הארטיק.״

איילה נאנחה. בחום הזה של אוגוסט, כל יום היה תירוץ לארטיק. ״אוקי, אבל תן לו בבקשה את הארטיק, אני אכין לך חדש.״

״אבל הוא משקר! למה שאני אתן לו את הארטיק??״ מחה נועם.

״שלי!״ הזכיר דרור את הטענה שלו.

״הוא עוד צעיר מדי ללמוד מזה משהו. חוץ מזה, ילד גדול מקבל ארטיק גדול.״ ניסתה איילה לפייס.

״באמת? תבטיחי!״ אמר נועם ופניו אורו.

״מבטיחה.״ אמרה איילה. ״אבל רק הפעם!״ מיהרה להוסיף.

״שליייי!״ חזר על עצמו דרור.

״עוד רגע, חמוד״ אמרה איילה לדרור. ״קדימה, תן לו את הארטיק ולך למקרר תבחר מאיזה פירות אתה רוצה ארטיק חדש.״ אם כבר הם אוכלים ארטיק כל יום, שלפחות יהיה טיפונת בריא.

״הנה, קח.״ אמר נועם, עדיין לא לגמרי מרוצה מהמצב, אבל מסכים לתנאים.

״שליייי!״ זעק דרור בשמחה והתחיל לרוץ במעגלים בחדר עם הארטיק, שעכשיו באמת היה שלו.

נועם הלך למקרר וקרא מהמטבח ״תפוח… ותותים!״

איילה הצטרפה אליו. ״ביחד?״ שאלה.

נועם חשב על זה רגע והנהן. איילה שמה את הפירות בבלנדר, העבירה לכוס ואמרה לנועם ״ועכשיו תחזיק רגע את המקל בפנים.״ נועם החזיק. איילה אחזה בכוס, ולאחר כמה רגעים הנוזל קפא ומים החלו מתעבים על הכוס מבחוץ. ״יפה, אתה יכול לקחת את הארטיק.״ אמרה איילה, והשקט שב על כנו.

לפחות לעוד כמה דקות.