יש ימים שפשוט עדיף היה לא לצאת מהמיטה. כמו היום, שבערך כל מה שיכל להשתבש, השתבש. זה התחיל בזה שהוא דפק את הבוהן הקטנה בבסיס המיטה, בקושי שתי דקות אחרי שהתעורר.
מזל שהיום זה היה התור של אישתו להכין את הילדים לבית הספר, כי הוא לא רוצה לדעת איך זה היה הולך...
במשרד, הלקוחות היו חמוצים ולא מרוצים והבוס היה עצבני ולא הסכים עם אף רעיון שהעלה. המשלוח שהזמין לארוחת צהריים איחר, והגיע עם מנה לא נכונה, שהיה לה טעם לוואי מזעזע. שירות הלקוחות אמרו "שהנושא בבירור ותיכף חוזרים אליו". 'תיכף' לפי שירות הלקוחות יכול להיות גם ביום אחר, מסתבר.
הוא החליט שעדיף לסיים את היום מוקדם, ונתקע בפקק נוראי, כי הייתה תאונה איפשהו בהמשך הדרך. "אז יש מישהו עם יום יותר מחורבן משלי" הוא חשב, והרגיש קצת לא נעים עם עצמו.
כשהגיע הבייתה, סיפר לאישתו על היום שהיה לו. "יש לי בדיוק את מה שאתה צריך" אמרה ושלפה מהמקפיא קרטון מהגלידריה החביבה עליהם, ושתי כפות.
"אני אוהב אותך" הוא אמר ונישק אותה.
לפני שהספיק לקחת טעימה ראשונה, הילדים הגיעו בריצה.
"מה זה? גלידה? אפשר גם? אמא, אפשר גם?"
לרגע קצרצר ומלא אימה, הוא חשב שגם קמצוץ השקט הזה יאבד, אלא שאז אשתו שלפה קרטון נוסף עם גלידה שוקו וניל.
"בבקשה, היא אמרה" בחיוך.
"כבר אמרתי שאני אוהב אותך?" הוא אמר ומיהר לקחת ביס מגלידת הפיסטוק, לפני שהרגע יעבור.
התמונה נוצרה באמצעות Midjourney